תסמונת הוואנה: המחלה הבלתי נראית שפיצלה את המודיעין האמריקאי
הכול בא, סיפר אחד הקצינים, כמו אלומת קול שכוונה ישר אל ראשו.
בדצמבר 2016 ישב קצין CIA שפעל בכיסוי דיפלומטי בהוואנה בדירתו, כשרעש חד וצורם כאילו קדח פנימה מכיוון אחד ויחיד. תוך ימים הופיעו סחרחורת, כאבי ראש לוחצים ואובדן שמיעה. הוא היה המקרה המתועד הראשון של מה שהעולם יכנה לימים תסמונת הוואנה, אף שממשלת ארצות הברית, ששקלה כל מילה, התעקשה על התווית החיוורת והזהירה יותר, אירועי בריאות חריגים.
הדיווחים לא נשארו בקובה. ב-2018 תיארו אנשי סגל אמריקאים בגואנגג'ואו שבסין חוויות דומות; ביניהם רובין גרפילד, פקיד במשרד המסחר, שדיווח על קולות ליליים מוזרים ואחריהם בעיות זיכרון ושיווי משקל שפשטו בכל משפחתו. מקרים נוספים באו בווינה, בוושינגטון עצמה, ובנציגויות דיפלומטיות ברחבי העולם. חלק מהקצינים פונו לטיפול רפואי, וחלקם אומרים עד היום כי מעולם לא החלימו לגמרי. עד תחילת 2023 הוגשו כ-1,500 דיווחים בידי עובדי ממשל אמריקאים וקרוביהם, מספר שהפך סקרנות דיפלומטית למה שהגורמים הרשמיים טיפלו בו כמצב חירום ביטחוני.
מה שתיארו הנפגעים דמה זה לזה בקווים גדולים. ההתחלה הייתה בדרך כלל פתאומית, ובתיאורים המוקדמים נדמתה כמגיעה מכיוון אחד. אחריה באו לרוב סחרחורת, לחץ או כאב בראש, צלצול באוזניים או אובדן שמיעה, ובשבועות ובחודשים שלאחר מכן קשיים בשיווי משקל, בזיכרון ובריכוז, לצד עייפות שלא חלפה. התבנית נדדה עם העוצמה האמריקאית, והופיעה בכל מקום שאליו הגיעו הדיפלומטים וקציני המודיעין של ארצות הברית.
מאחורי המספרים היו מקרים אישיים. מארק פולימרופולוס, קצין CIA בכיר, הוכה בחדר מלון במוסקבה בדצמבר 2017 בסחרחורת כה עזה שלא היה מסוגל לעמוד; הוא יצא לפנסיה שנתיים אחר כך, מיוסר עדיין בכאבי ראש, והיה לאחד הפרצופים הציבוריים הבולטים של הפרשה. גם דיפלומטים קנדים שהוצבו בהוואנה נפגעו, ובהמשך פנו לבית משפט נגד ממשלתם שלהם על אופן הטיפול בהם.
הקול עצמו מעולם לא היה קול אחד. אחדים שמעו יבבה חדה, אחרים חריקה או זמזום מכני, ויש שחשו רק לחץ או חום בלי שום רעש.
הפסיקה הרשמית הגדולה הראשונה נחתה בדצמבר 2020. ועדה של האקדמיות הלאומיות למדעים, להנדסה ולרפואה, שכונסה לבקשת מחלקת המדינה, קבעה כי אנרגיית רדיו מכוונת ומפעמת, קטגוריה הכוללת מיקרוגלים, היא המנגנון הסביר ביותר למקרי הליבה המוקדמים. הוועדה נמנעה במפגיע מנקיבת אשם או מדינה. ב-2021, במהירות דו-מפלגתית נדירה, העביר הקונגרס את חוק HAVANA לפיצוי הנפגעים. עד אז נמשכו אל הפרשה מחלקת המדינה, ה-CIA, ה-FBI, הפנטגון ובהמשך גם המכונים הלאומיים לבריאות, וועדות מדע חיצוניות כונסו יותר מפעם אחת.
מסקנות אחרות נצטברו מן הרגע הראשון. כבר ב-2018 ביקרה יחידת הניתוח ההתנהגותי של ה-FBI בהוואנה ופסקה שהאירועים הם מקרה של מחלה פסיכוגנית המונית, התפשטות ממשית ובלתי רצונית של תסמינים בקהילה מבוהלת וצפופת קשרים. בינואר 2019 ניתחו הביולוגים אלכסנדר סטאבס מברקלי ופרננדו מונטאלגרה-ז מלינקולן הקלטה של סוכנות AP את הקול מהוואנה, ודיווחו שהיא מתאימה, פעימה מול פעימה, לשירת הקריאה של צרצר קצר-הזנב של האיים, Anurogryllus celerinictus.
התמונה הרפואית זעה יותר מפעם אחת. ב-2018 דיווח צוות מאוניברסיטת פנסילבניה בראשות דאגלס סמית' בכתב העת JAMA שקבוצה ממטופלי הוואנה הראתה שינויים ברשתות הקישור של המוח, מסקנה שהוצגה כעדות לפגיעה ממשית ואז נמתחה עליה ביקורת מתודולוגית כבדה. בינואר 2022 קבעה הערכת ביניים של ה-CIA שרוב המקרים שדווחו מוסברים באורח סביר במחלה, בגורמים סביבתיים או בלחץ, אך הודתה שכשני תריסרים אינם מוסברים כך.
המכה הרשמית החזקה ביותר לתאוריית הנשק באה במרץ 2023. קהילת המודיעין האמריקאית, שאיחדה את שיפוטן של שבע סוכנויות, דיווחה שחמש מהן ראו כבלתי סביר במיוחד שיריב זר אחראי, ושאף אחת לא מצאה עדות אמינה לכך שיריב כלשהו אפילו מחזיק בנשק כזה. האירועים, כך רמזה ההערכה, מוסברים באורח סביר יותר במצבים רפואיים קודמים, במחלות רגילות, בגורמים סביבתיים, בלחץ ובדינמיקה חברתית.
הרפואה נדמתה כסוגרת את הדלת עוד יותר. במרץ 2024 פרסמו המכונים הלאומיים לבריאות שני מחקרים ב-JAMA, פרי כמעט חמש שנות עבודה. באחד מהם השוו סריקות MRI מתוחכמות את מוחותיהם של 81 נפגעים למוחותיהם של 48 אנשים בתפקידים דומים שלא דיווחו על אירועים; מחקר נלווה בדק קבוצה גדולה יותר. החוקרים לא מצאו פגיעה מוחית שניתן לגלות ב-MRI ולא הבדל משמעותי מקבוצת ההשוואה ברוב המדדים. הם היו זהירים ואנושיים בדרך שבה אמרו זאת: הסבל היה ממשי, לעיתים עמוק ומשתק, עם בעיות מדידות של שיווי משקל, עייפות, דחק פוסט-טראומטי ודיכאון. אך חתימתו, בכל מכשיר שיכלו להפעיל, לא הייתה חתימתו של פצע שנגרם בנשק.
באותו אביב עצמו נפתחה הפרשה מחדש מכיוון אחר. תחקיר משותף של 60 Minutes ברשת CBS, המגזין The Insider והמגזין הגרמני דר שפיגל דיווח על עדויות, שנחלקו עליהן וקהילת המודיעין דחתה אותן בתוקף, לפיהן אנשי יחידת מודיעין צבאית רוסית המכונה GRU 29155 הוצבו סמוך לזירות האירועים, לפחות בכמה מקרים בזמנים הרלוונטיים, וכי אחד המפעילים תוגמל לכאורה על עבודה בנשק אקוסטי לא-קטלני. העיתונאים, ובהם החוקר כריסטו גרוזב, העידו לימים בקונגרס. ראש ה-CIA ויליאם ברנס חזר בפומבי על ספקנות סוכנותו. ועדת המודיעין של בית הנבחרים, לעומת זאת, ראתה בתחקיר דבר רציני דיו כדי לערער על ההערכה מ-2023 עצמה, ולרמוז שהיא הורכבה בדרכים חריגות.
כמעט עשור אחרי הדיווח הראשון, זה מצב התיעוד: כ-1,500 דיווחים, שורת מסקנות רשמיות הסותרות זו את זו, שום מתקן שנתפס, וקבוצת מטופלים שתסמיניהם מדידים וסיבתם אינה.
מסקנות ושאלות פתוחות
תשע שנות חקירה הולידו ארבעה הסברים רציניים, ולכל אחד מהם פצע משלו.
השערת האנרגיה המכוונת היא הקריאה שוועדת האקדמיות הלאומיות אימצה ב-2020, והיא נותרה עמדתם של רבים מן הקצינים הנפגעים. כוחה בכך שהיא מתאימה להתחלה הפתאומית וחד-הכיוונית שתיארו המטופלים הראשונים. חולשתה בכך שנשק לא-קטלני כזה מעולם לא הוכח כקיים, שלא נתפסו מתקן או תרשים בקרוב לעשור, ושפיזיקאים רבים מפקפקים באפשרות לבנות ולכוון נשק כזה בדיוק שהתיאורים דורשים.
ההסבר הפסיכוגני, שהעלתה יחידת הניתוח ההתנהגותי של ה-FBI ב-2018 והדהד בהערכת המודיעין מ-2023, מיישב את האופן שבו תסמינים יכולים להתפשט בקהילות צפופות ולחוצות ברגע שהפחד נאחז בהן. חולשתו בכך שהוא מתקשה מול המקרים הראשונים ממש, שדווחו בטרם הייתה תסמונת שאפשר להידבק בה, ובכך שהמטופלים חווים אותו כדרך מנומסת לבטל פגיעה ממשית.
מסקנת הצרצרים של סטאבס ומונטאלגרה-ז היא יצירת מופת קטנה של הפרכה, והיא אכן ממוססת את המוצג המצמרר ביותר בתיק, ההקלטה עצמה. חולשתה היא בהיקף. היא מסבירה הקלטה אחת, וצרצר אינו יכול לגרום זעזוע מוח או שנה של סחרחורות.
התחקיר על היחידה הרוסית מטעם 60 Minutes, The Insider ודר שפיגל מספק מניע, הזדמנות וחשוד סביר. חולשתו בכך שהוא אינו מספק מנגנון, אינו מספק נשק שנתפס ואינו מספק הוכחה שתעמוד בבית משפט או במעבדה, ובכך שקהילת המודיעין דוחה אותו מכל וכל.
מה שנותר בלא הסבר הוא הדו-משמעות עצמה. כמעט כל פיסת עדות מתיישבת עם יותר מסיפור אחד. קול מכוון יכול להיות נשק או צרצר שנשמע דרך חלון פתוח. סריקה שאינה מוצאת דבר יכולה לומר שלא הייתה פגיעה, או שהפגיעה עדינה מכדי להצטלם. כל מוסד נטה לראות את מה שהשיטות שלו נבנו כדי לראות, ולכן אותן עובדות הפיקו נשק בבניין אחד ואשליה בבניין אחר.
השאלות הפתוחות חדות. אם צרצרים ולחץ מסבירים את הוואנה, מדוע טעו קצינים מאומנים בנציגויות עוינות וראו בחרק או בעצביהם שלהם נשק שכוון אל גולגולתם? מדוע יפנו מדעני האקדמיות הלאומיות המפוכחים לאנרגיה מכוונת אם העדויות היו דלות כפי שרמזו הסוכנויות אחר כך? אם נשק כזה קיים, מדוע לא עלה בשום שלב מתקן, תרשים או עדות של עריק על אודותיו? מדוע קבעו חמש סוכנויות, שלכולן היה כל תמריץ לחשוף יד זרה, שאין יד כזו לחשוף? והשגתה של ועדת המודיעין בבית הנבחרים, שההערכה מ-2023 הורכבה באורח חריג, מעולם לא נפתרה בפומבי.
יש הסבורים שהמצוד אחר תשובה אחת מאחדת הוא עצמו הטעות. תאוריה אחת אומרת שתסמונת הוואנה מעולם לא הייתה תופעה אחת: שמספר קטן של מקרים מוקדמים שנותרו בלא הסבר הוליד תווית רחבה ומפחידה דיה כדי לאסוף אליה, בשנים שבאו, מאות מחלות רגילות, רעשים דו-משמעיים וקריאות מוטעות וחרדות של הגוף. לפי קריאה זו יש תעלומה ממשית בליבה ופנומברה אנושית רחבה של צירופי מקרים סביבה, שאי אפשר להפריד ביניהן בדיעבד. היא מוצעת כאן כהשערה ולא יותר.
מה שוודאי קטן ומוזר מכל התאוריות. משהו קרה בהוואנה בחורף 2016. אנשים ממשיים נפגעו, והם פגועים עד היום. ושירותי המודיעין החזקים ביותר והמוסדות הרפואיים המתקדמים ביותר בעולם הפנו את מכשיריהם המשוכללים אל אנשיהם שלהם, השקיעו שנים והון, ולא הצליחו להסכים זה עם זה, ואף לא עם עצמם משנה לשנה.