עקבות בשלג: רציחות חוות הינטרקייפק
בימים האחרונים של מרס 1922 מצא חקלאי בווארי בשם אנדריאס גרובר שורת עקבות בשלג הטרי סביב אדמתו. הן יצאו מן היער והובילו אל החווה שלו, אל דלת חדר המכונות, שהמנעול שלה נשבר. מה שהטריד אותו היה מה שלא הצליח למצוא: לא היו עקבות שיצאו משם. מי שחצה את השלג הגיע ברגל אל החווה, וכפי שהעיד השלג, מעולם לא יצא ממנה. גרובר הזכיר את העקבות לשכניו. הוא לא עשה דבר מלבד זאת. כשבוע לאחר מכן היו הוא וחמישה אנשים נוספים מתים.
הינטרקאיפק לא היה כפר אלא חווה בודדת, מן הסוג המכונה בגרמנית אינדהוף, שעמדה לבדה בשדות שבין אינגולשטדט לשרובנהאוזן, מצפון למינכן. גרו בה שישה אנשים. אנדריאס גרובר היה בן שישים ושלוש; אשתו צציליה היתה בת שבעים ושתיים. בתם האלמנה, ויקטוריה גבריאל, היתה בת שלושים וחמש והתגוררה בחווה עם שני ילדיה, צציליה בת השבע ויוזף בן השנתיים. השישית היתה המשרתת, מריה באומגרטנר בת ארבעים וארבע, שהגיעה כדי להתחיל בעבודתה רק בצהרי יום הרצח. קודמתה בתפקיד, קרשנץ ריגר, עזבה את החווה כחצי שנה קודם לכן, ולימים דווח בהרחבה שהתפטרה מפני ששמעה בבית קולות שלא ידעה להסביר והאמינה שרוחות שוכנות בו.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה