האישה שמחקה את עצמה: תעלומת איסדל של נורווגיה
ביום ראשון אפור, 29 בנובמבר 1970, נכנס פרופסור מהאוניברסיטה אל עמק איסדלן עם שתי בנותיו הקטנות. איסדלן הוא גיא תלול וקירותיו סלע, למרגלות המדרון הצפוני של אוליריקן, בפאתי ברגן שבחוף המערבי של נורווגיה, ולו כינוי עתיק וקודר עוד הרבה לפני אותו יום: עמק המוות, על שם הנוסעים מימי הביניים ואחר כך מיואשים שמצאו את מותם בין צוקיו. תחובה בין אבנים חרוכות נתקלה המשפחה בגופתה השרופה חלקית של אישה. חזיתה נחרכה עד דק ופניה הושחתו מעבר לכל תקווה של זיהוי.
השוטרים תיעדו את מה שהיה פזור סביבה: כדורי שינה, ארוחה ארוזה, בקבוקון רבע-ליטר ריק של ליקר St. Hallvard, מטרייה שבורה, מגפי גומי, כובע פרווה שנדף ממנו ריח קלוש של נפט, ובקבוקי פלסטיק מותכים שהכילו, כך נראה, נוזל דליק כלשהו. ואז בא הפרט שהבדיל את המקרה ממות רגיל בהרים. כל תווית נגזרה מבגדיה, וסימני הזיהוי גורדו או שופשפו מחפציה. זו לא הייתה מהומה של תאונה. זו הייתה עבודה סבלנית ומכוונת.
ניצלתם את הקריאות החופשיות שלכם החודש.
פתחו את כל 151 התעלומות המתועדות - ב-6 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה