אורות קאיקורה: צוות טלוויזיה יצא לצלם שמיים ריקים, והאורות חזרו
היו כמה דקות לפני חצות, ב-30 בדצמבר 1978. מטוס מטען המריא מוולינגטון, בירת ניו זילנד.
זה היה מטוס משא ישן עם 4 מנועים. כל לילה הוא הוביל דרומה, לאורך החוף, את העיתונים של הבוקר. באותו לילה היה עליו עוד משהו: צוות טלוויזיה.
הצוות הגיע ממלבורן שבאוסטרליה. הם באו לצלם תמונות רקע לכתבה. הכתבה עסקה במשהו שטייסים אחרים ראו באותו מסלול בדיוק, 10 ימים קודם.
אף אחד במטוס לא ציפה לראות כלום. הם רצו צילומים של שמי הלילה ושל החוף, כדי לשים אותם מאחורי הקול של הכתב.
תוך פחות משעה, הקברניט כבר קרא לבקרת הטיסה ודיווח על אורות מחוץ לחלון. והצלם צילם אותם.
זה המקרה שהעיתונות בניו זילנד קראה לו אורות קאיקורה. קאיקורה היא עיירת חוף קטנה בצד המזרחי של האי הדרומי של ניו זילנד, בערך באמצע הדרך בין וולינגטון לקרייסטצ'רץ'. בשני לילות בדצמבר 1978 דיווחו טייסים שעברו לידה על אורות חזקים שנראו כאילו הם עוקבים אחרי המטוס. אנשי המכ"ם על הקרקע אמרו שגם הם רואים משהו. בלילה השני האורות צולמו.
הסרט קיים עד היום. דיווחי המכ"ם קיימים עד היום. מה שאף אחד לא הצליח להוכיח עד היום זה מה היו האורות האלה.
הלילה הראשון
כדי להבין את הטיסה הזאת, צריך לחזור 10 ימים אחורה, לשעות הקטנות של 21 בדצמבר 1978.
מטוס מטען של אותה חברה טס באותו מסלול לילי לאורך החוף. זה היה מטוס מסוג ארגוסי, מטוס משא גדול ואיטי עם מדחפים, שנבנה בבריטניה.
מול החוף של קאיקורה ראו שני הטייסים אורות שהם לא הצליחו להסביר. הקברניט תיאר אור אדום וזוהר משמאל למטוס.
הוא התקשר בקשר לוולינגטון. במרכז הבקרה שם ישב בקר מכ"ם מול המסך. הוא אמר לטייסים שהוא רואה מטרות ליד המטוס שלהם. לפי מה שסיפר אחר כך, אחת מהן הייתה חזקה על המסך שלו כמו המטוס עצמו.
האורות הופיעו ונעלמו לאורך קטע ארוך של הטיסה. גם אנשים שגרו לאורך החוף דיווחו באותו לילה על אורות מוזרים. לפי הדיווחים, רובם לא ייחסו לזה חשיבות באותו רגע.
הטייסים נחתו ודיווחו על מה שראו. הסיפור הגיע לעיתונים, ותוך כמה ימים הוא חצה את הים לאוסטרליה.
צוות צילום יוצא לצלם את השמיים
תחנת טלוויזיה במלבורן החליטה להכין על זה כתבה. הכתב שלה היה במקרה בניו זילנד. התחנה שלחה אליו צלם ואשת סאונד. גם עיתונאי מהטלוויזיה של ניו זילנד הצטרף.
התוכנית הייתה פשוטה. הם יטוסו בטיסת העיתונים, באותו מסלול שבו ראו את האורות, ויצלמו את הנוף מתא הטייס.
המטוס המריא מוולינגטון בלילה של 30 בדצמבר. בתא הטייס ישבו הפעם קברניט אחר וטייס משנה אחר.
האורות חוזרים
כשהמטוס הגיע לגובה החוף של קאיקורה, הצוות ראה אורות.
הקברניט תיאר אחר כך אור לבן, ענקי ובוהק, עם גוון אדמדם, שנראה כאילו הוא שומר על קצב אחד עם המטוס. אורות אחרים, קטנים יותר, הופיעו ונעלמו.
הצלם התחיל לצלם. הייתה לו מצלמת סרט של 16 מ"מ, הסוג הרגיל שבו צילמו אז חדשות בטלוויזיה. הוא נאלץ לצלם דרך החלונות של תא הטייס, שהיו עבים ומעוגלים.
הקברניט התקשר לוולינגטון. שוב אמר בקר המכ"ם שהוא רואה מטרות באזור של המטוס. במשך דקות ארוכות דיברו הטייסים והבקר ביניהם. הבקר אמר להם איפה המטרות, והצוות הסתכל החוצה לבדוק אם יש אור באותה נקודה.
המטוס נחת בקרייסטצ'רץ' כמתוכנן.
הדרך חזרה
ב-2:16 לפנות בוקר, ב-31 בדצמבר, המריא המטוס שוב מקרייסטצ'רץ', הפעם צפונה, בחזרה.
זמן קצר אחרי ההמראה הם ראו את זה שוב. הפעם זו הייתה שורה של 5 אורות קטנים ובוהקים, ולידם משהו שנראה כמו כדור גדול וזוהר.
במטוס היה מכ"ם משלו, בחרטום. לפי הצוות, הוא הראה החזר חזק באותו כיוון שבו היה האור הגדול.
האור נשאר ליד המטוס כמעט רבע שעה. הצלם צילם כל הזמן, ואשת הסאונד המשיכה להקליט. בפס הקול שומעים את הכתב מנסה לתאר את מה שהוא רואה. ברגע מסוים הוא אומר: "בוא נקווה שהם ידידותיים".
אחר כך האור נשאר מאחור, והמטוס נחת בשלום לפני עלות השחר.
הסרט מגיע לכל העולם
תוך כמה ימים הסרט שודר בטלוויזיה באוסטרליה ובניו זילנד. זמן קצר אחר כך הוא שודר גם בארצות אחרות.
התגובה הייתה עצומה. לפי דיווחים מאותה תקופה, אפילו ראש ממשלת ניו זילנד ביקש לקבל עדכונים על החקירה באופן אישי.
מה עשו החוקרים
הממשלה העבירה את המקרה לגוף המדעי שלה, המחלקה למחקר מדעי ותעשייתי. גם חיל האוויר, המשטרה והמצפה הלאומי בוולינגטון בדקו את העניין.
למדענים היו 3 דברים לעבוד איתם: מה שהעדים אמרו, מה שהמכ"ם הראה, והסרט.
הם התחילו בסרט. חלק גדול ממנו היה מטושטש ומעוות. המדענים הראו שחלק מזה נגרם מהצילום דרך הזכוכית העבה של תא הטייס. הם הצליחו ליצור חלק מאותן צורות מוזרות רק בעזרת פנס שהאירו דרך חלון של מטוס.
סרט שני, של הטלוויזיה של ניו זילנד, היה ברור יותר, כי הוא לא צולם דרך זכוכית. המדענים הפכו אותו לנתוני מחשב כדי להוריד את העיוותים. ובכל זאת, היה להם קשה להוציא ממנו מדידות מדויקות.
אחר כך המכ"ם. לפי המסמכים שפורסמו אחר כך, גם בוולינגטון וגם בקרייסטצ'רץ' נקלטו אותות מכ"ם בזמן התצפיות. המדענים אמרו שהאותות האלה לא מתאימים למה שהטייסים, או האנשים על הקרקע, אמרו שראו. הם הזכירו שמזג האוויר באותו חודש יכול לעקם את קרני המכ"ם וליצור הדים כוזבים.
כאן המקורות לא מסכימים בפרט אחד. יש דיווחים שאומרים שהמכ"ם בקרייסטצ'רץ' לא ראה כלום בזמן שהאורות צולמו. המסמכים הרשמיים אומרים ששתי התחנות קלטו אותות, אבל שהאותות לא התאימו לתצפיות.
בינואר 1979 שלחה ניו זילנד סיכום של המקרה לאו"ם. המסמך נחשף רק עשרות שנים אחר כך. כתוב בו שיש להתייחס לאורות כאל "עב"מים עד שיזוהו", ושהסיכוי שהיה מעורב כאן משהו מחוץ לכדור הארץ הוא "רחוק ביותר". עוד נכתב שם שייתכן שהאורות היו לא יותר מזוהר כללי באופק, אולי של צדק או נוגה.
כשהסיכום הרשמי פורסם לעיתונות מאוחר יותר ב-1979, נכתב בו שהאורות היו כנראה תופעות טבעיות אבל לא רגילות. הוא הציע שני מועמדים: צי של ספינות דיג יפניות לדיונונים שעבדו מול החוף ליד קרייסטצ'רץ', וכוכב הלכת נוגה, שהיה בהיר במיוחד באותו חודש.
**כאן נגמר מה שמתועד. הסרט, אותות המכ"ם ודברי העדים אמיתיים. מה היו האורות, אף אחד לא הוכיח מעולם.**
מסקנות ושאלות פתוחות
הוצעו כמה הסברים. כל אחד מהם מסביר חלק ממה שקרה. אף אחד לא מסביר הכול.
**האורות היו ספינות דיג לדיונונים.** ספינות כאלה תולות בלילה שורות של מנורות חזקות מאוד מעל המים, כדי למשוך את הדיונונים אל פני הים. מלמעלה, צי שלם שלהן יכול להיראות כמו עיר שצפה על המים. בשנת 2000 חזר מדען מאותו גוף ממשלתי אל הסרט ובדק אותו תמונה אחרי תמונה. הוא אמר שה"כדור" הגדול הוא בעצם כמה שורות מקבילות של אורות נפרדים. לפי ההערכה שלו, הם היו במרחק של כ-6 ק"מ מהמטוס, על ספינות באורך 20 עד 25 מטר, עם מנורות במרחק 2 עד 3 מטר זו מזו. בדיוק כמו המנורות של ספינות דיונונים. את התנועה המוזרה הוא ייחס לעדשת הזום ולתנועה של המטוס עצמו. הבעיה: הצוותים דחו את זה תמיד. הטייסים אמרו שבחלק גדול מהטיסה הם היו בגובה של כ-4,000 מטר, ושהם יודעים איך נראות ספינות מהאוויר. פיזיקאי אמריקאי שחקר את הסרט אמר שאין שום הוכחה שספינות דיונונים היו בדיוק שם באותו זמן. אחרים אמרו שכן היו. השאלה הזאת לא הוכרעה אף פעם.
**זה היה נוגה, או צדק.** כוכבי לכת בהירים נמוך באופק הם אחת הסיבות הנפוצות ביותר לדיווחים על עב"מים, גם אצל טייסים מנוסים. ונוגה היה בהיר במיוחד באותו חודש. הבעיה: כוכב לכת לא נשאר בצד אחד של מטוס במשך 15 דקות, והוא לא נראה במכ"ם. הצלם ניסה אחר כך לצלם את נוגה באותו ציוד. לדבריו, יצאה נקודה קטנה מאוד, שום דבר דומה למה שצילם באותו לילה.
**אותות המכ"ם היו הדים כוזבים.** מזג האוויר באותו דצמבר יכול היה לעקם את קרני המכ"ם, ואנשים שעבדו עם המכ"ם ציינו שהדים מוזרים מעל החוף הזה היו די נפוצים. חיל האוויר נטה להסביר את זה בציוד תקול או בקריאה שגויה שלו. הבעיה: זה מסביר את המכ"ם, אבל לא את האורות שהטייסים ראו בעיניים שלהם, באותו זמן ובערך באותם כיוונים.
**זה היה משהו שאף אחד לא זיהה.** הפיזיקאי האמריקאי, שעבד במרכז מחקר של הצי האמריקאי, ניתח את הסרט לעומק. בהתחלה הוא חישב שהאור הראשי היה בהיר מאוד, ורוחבו לפחות 20 מטר. המסקנה שלו הייתה שהצוות ראה משהו שמתאים להגדרה של עב"ם: עצם בשמיים שאף אחד לא זיהה. הבעיה: אחר כך הוא הודה שייתכן שהשתמש בחישובים בנתון שגוי של העדשה. אם כך, גם המספרים שלו על הגודל והבהירות שגויים.
כמעט 50 שנה אחר כך, החלקים עדיין לא מתחברים.
המטרות במכ"ם והאורות כנראה לא היו תמיד אותו דבר. הסרט צולם דרך זכוכית מעוותת, עם עדשת זום, ממטוס בתנועה, בלילה. את ספינות הדיונונים אף אחד לא הציב בוודאות במקום הנכון, ואף אחד גם לא שלל אותן בוודאות.
הקברניט של הטיסה השנייה והכתב האוסטרלי כתבו שניהם ספרים על אותו לילה. טייס המשנה אמר שהוא עדיין לא יודע מה הם ראו, אבל שהוא לא מאמין בעב"מים.
אולי התשובה הכי כנה היא עדיין זו שניו זילנד נתנה לאו"ם ב-1979. משהו היה שם. ראו אותו, צילמו אותו, ואף אחד לא הוכיח מה הוא היה.