הצייד המטורף: האיש שאף אחד לא הצליח לתפוס, ואף אחד לא יודע את שמו
ב-9 ביולי 1931 ירד זר במורד הנהר אל תחנת מסחר קטנה בצפון הרחוק של קנדה.
הוא היה לבד. הוא היה בשנות השלושים שלו, חסון ונקי, ודיבר מעט מאוד. כשכבר דיבר, האנשים בתחנה חשבו ששמעו מבטא סקנדינבי.
הוא קנה ציוד ושילם במזומן. היה לו הרבה מזומן.
שוטר מהאזור עצר אותו ושאל מי הוא. הזר אמר ששמו אלברט ג'ונסון. הוא אמר שבא מהערבות שבמרכז קנדה. זה היה כמעט כל מה שאמר.
אחר כך הוא עלה במעלה נהר קטן, לאזור שכמעט אף אחד לא גר בו, ובנה לעצמו בקתה.
תוך כמה חודשים הוא החזיק מול המשטרה 48 ימים באמצע החורף הארקטי, הרג שוטר, ונורה למוות. העיתונים קראו לו "הצייד המטורף". והתעלומה פשוטה: אף אחד מעולם לא גילה מי הוא היה באמת.
בקתה על הנהר
המקום שבחר היה גדת נהר ראט, בצפון-מערב הרחוק של קנדה, מעל החוג הארקטי. היישוב האמיתי הקרוב היה אקלביק, תחנת משטרה ועיירת מסחר, במרחק של כ-100 ק"מ.
הבקתה שלו הייתה קטנטנה, בערך 2.5 על 3 מטרים. הוא לא קנה רישיון ללכוד חיות, רישיון שכל צייד באזור היה צריך.
במשך כמה חודשים אף אחד לא הפריע לו.
בדצמבר הגיעו ציידים ילידים מהאזור למשטרה באקלביק עם תלונה. הם אמרו שהזר מתעסק במלכודות שלהם: מפעיל אותן ותולה אותן על העצים.
הדלת שלא נפתחה
ב-26 בדצמבר 1931 יצאו שוטר ושוטר עזר במזחלת כלבים אל הבקתה. הדרך הייתה כ-100 ק"מ בשלג.
מהארובה עלה עשן. השוטר דפק וקרא. אין תשובה. כשניסה להציץ דרך החלון הקטן, מישהו מבפנים כיסה אותו בשק.
לשניים לא היה צו כניסה. הם חזרו את כל הדרך לאקלביק כדי להשיג אחד.
ב-31 בדצמבר הם חזרו, הפעם עם עוד 2 אנשים. השוטר דפק שוב ואמר שיש לו צו.
התשובה הייתה ירייה, דרך דלת העץ. השוטר נפגע בחזה.
החברים שלו העלו אותו על המזחלת והריצו את הכלבים כל הלילה, בחזרה לאקלביק, בקור קיצוני. הוא שרד.
15 שעות ב-40 מתחת לאפס
ב-9 בינואר 1932 חזרה אל הבקתה קבוצה גדולה בהרבה: שוטרים, שוטרי עזר ומתנדבים מקומיים, עם צוותי כלבים. הטמפרטורה הייתה בערך 40 מעלות מתחת לאפס.
הם כיתרו את הבקתה וקראו לו לצאת. הוא ירה בחזרה.
המצור נמשך 15 שעות. הם ירו מאות יריות לתוך הבקתה. בשעת לילה מאוחרת זרקו עליה דינמיט, ופוצצו חלק מהגג.
זה לא עזר. הוא חפר בור מתחת לרצפה, בעומק של כמטר וחצי, והמשיך לירות משם. בסביבות 4 לפנות בוקר הם ויתרו וחזרו לאקלביק, להביא עוד אנשים ועוד חומר נפץ.
כשחזרו ב-14 בינואר, הבקתה הייתה ריקה. הוא הלך.
איש שכמעט לא השאיר עקבות
בשלג, אדם משאיר עקבות. האיש הזה ידע איך לא להשאיר. הוא הלך על רכסים שהרוח דחסה, שם הרגליים כמעט לא השאירו סימן. הוא הלך אחורה בתוך העקבות של עצמו. הוא הלך בתוך השבילים של עדרי איילי הצפון, כך שהצעדים שלו הלכו לאיבוד בין אלפי סימני פרסות. הוא הדליק מדורות מעץ יבש, שכמעט לא עשה עשן.
ב-30 בינואר מצאו הרודפים את המחנה שלו בסבך עצים. היו חילופי אש. שוטר נורה בלב ונהרג.
האיש שוב נעלם.
מעבר להרים
ממערב לאזור היה רכס הרים, ומעבר לו השתרע היוקון, שטח צפוני אחר של קנדה. המשטרה שמרה על 2 המעברים המוכרים דרך ההרים. הם היו בטוחים שבמזג האוויר הזה אף אחד לא יכול לחצות אותם בשום מקום אחר.
בתחילת פברואר, בזמן סופת שלגים, הוא חצה אותם בכל זאת, דרך המדרון הפתוח.
המשטרה לא הייתה יודעת את זה עוד ימים, אלמלא דבר אחד חדש.
העין בשמיים
ב-5 בפברואר נחת באקלביק טייס של השטחים הנידחים, במטוס קטן על מגלשיים. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בקנדה שהשתמשו במטוס כדי לצוד נמלט.
בטיסה מעל השטח הוא מצא עקבות בצד השני של ההרים. האיש חצה.
ב-14 בפברואר ראה הטייס עקבות לאורך נהר בצד של היוקון. האיש הלך באמצע הנהר הקפוא, בתוך שביל של איילי צפון, שם השלג היה דחוס והוא לא היה צריך נעלי שלג. רק בלילה הוא יצא מהשביל, כדי לחנות על הגדה. מהאוויר, השורות הקצרות האלה של צעדים אל הגדה הסגירו אותו.
היום האחרון
ב-17 בפברואר 1932 הגיעה קבוצה של כתריסר אנשים אל עיקול של הנהר הזה.
והוא היה שם, כמה מאות מטרים לפניהם, על הקרח.
הוא ניסה לרוץ אל הגדה. אבל הוא לא נעל נעלי שלג, והשלג היה עמוק מדי. הוא נשכב בשלג והתחיל לירות.
אחד הרודפים, סמל קשר מהצבא, נפצע קשה. האחרים ירו בחזרה.
כדור פגע בנמלט בצד האגן. הוא מת על הקרח.
הטייס הנחית את המטוס על הנהר, העלה את הסמל הפצוע, והטיס אותו לבית חולים. הסמל חי.
המרדף נמשך 48 ימים, רובם בטמפרטורות הרבה מתחת לאפס.
מה היה לו בכיסים
היו עליו 2,410 דולר קנדי ו-10 דולר אמריקאי במזומן, סכום עצום לצייד ב-1932. היו לו 5 פנינים קטנות, וקצת זהב, כולל חתיכות של עבודת שיניים מזהב. היו לו מצפן, סכין גילוח, סכין, קרסי דיג, וסנאי מת וציפור מתה לאוכל.
לא היו עליו מסמכים, לא מכתבים, לא תמונות. שום דבר שכתוב עליו שם.
עבודת השיניים בפה שלו הייתה באיכות גבוהה מאוד לאותה תקופה. זה רמז על אדם שבשלב כלשהו היה לו כסף, והוא גר ליד רופא שיניים טוב.
במשך כל המרדף, אף אחד מהרודפים לא שמע אותו אומר מילה.
הוא נקבר באקלביק, בשם שנתן, אלברט ג'ונסון. אפילו המשטרה האמינה שהשם כנראה בדוי.
**מכאן והלאה התיעוד מספר רק מה הוא עשה. מי הוא היה, את זה אף אחד מעולם לא תיעד.**
מחפשים לו שם
חוקר אחד האמין שהוא מתבודד שגר קודם ממערב, בקנדה, תחת שם אחר, ונשא את אותם סוגי רובים. אף אחד לא הצליח להוכיח שמדובר באותו אדם.
ספר מ-1989 טען שהוא פושע יליד נורווגיה, שישב בבתי כלא אמריקאיים. רישומי השיניים, ואחר כך בדיקת DNA מול קרוב משפחה, שללו את זה.
משפחה בחוף המזרחי של קנדה האמינה שהוא קרוב שלה, שעזב את הבית בזמן השפל הגדול. גם זה לא אושר.
באוגוסט 2007 פתח צוות של סרט תיעודי, יחד עם מדענים פליליים ובאישור, את הקבר שלו.
המדענים מצאו גבר בן 35 בערך. עמוד השדרה שלו היה עקום, מה שהיה גורם לו לכאבי גב כרוניים. הכימיה של העצמות רמזה שהוא גדל או בסקנדינביה או במערב התיכון של ארצות הברית, שבו חיו מהגרים סקנדינבים רבים.
אחר כך הוא נקבר מחדש, והפעם עם טקס דתי מלא, של כומר מקומי ושל זקני השבטים הילידים.
ב-2021 הודיעה מעבדה גנטית אמריקאית, שעובדת על זיהוי גופות אלמוניות, על התוצאה האחרונה. ה-DNA שלו הצביע בבירור על שבדיה. ההתאמות הגנטיות שלו הובילו לזוג אחד שחי בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, ולקבוצה קטנה של כפרים בדרום שבדיה.
יותר מ-20 משפחות נבדקו. אף אחת מהן לא התבררה כמשפחה שלו. המעבדה ביקשה מאנשים שהשורשים שלהם באזור הזה של שבדיה לפנות אליה.
אז אנחנו יודעים בערך מאיפה באה המשפחה שלו, בן כמה הוא היה, ואיך הוא מת. את השם שלו אנחנו לא יודעים.
מסקנות ושאלות פתוחות
הוצעו כמה הסברים למי הוא היה ולמה הוא נלחם.
**הוא היה פושע שברח ממשהו אחר.** הראיות: הסכום הגדול של הכסף, השם הבדוי, הסירוב לכל מגע עם המשטרה מהיום הראשון, והנכונות לירות במקום לענות על שאלה פשוטה על מלכודות. הבעיה: אף פשע, בשום מקום, לא נקשר אליו אף פעם. כל חשוד שנקרא בשמו נשלל.
**הוא היה אדם שרק רצה שיעזבו אותו בשקט, ונבהל.** הראיות: הוא הלך לאחד המקומות הריקים ביותר ביבשת, לבד, ולא ביקש דבר מאף אחד. הבעיה: הוא ירה דרך דלת סגורה באדם שרק דפק, ואחר כך הרג שוטר. זה הרבה מעבר לרצון בפרטיות.
**התלונה על המלכודות לא הוכחה אף פעם.** הראיות: אף אחד לא הראה שהוא באמת נגע במלכודות, והסיפורים המאוחרים חלוקים על מי איים על מי. הבעיה: גם תלונה שקרית לא מסבירה את היריות שבאו אחריה.
מה שנשאר בלי הסבר הוא כמעט כל מה שקשור לאיש עצמו. איפה הוא היה לפני יולי 1931. מאיפה בא הכסף. למה הוא החזיק פנינים וזהב. ומעל הכול, למה אדם שברור שחי פעם בין אנשים, ושילם לרופא שיניים טוב, בחר למות על נהר קפוא ולא להגיד את השם שלו.
ה-DNA צמצם את החיפוש לכמה כפרים. יום אחד אולי יעשה קרוב משפחה בדיקה, ולצייד המטורף מנהר ראט יהיה סוף סוף שם.