שלושים ותשעה אנשים ומיכל גופרית נוזלית: היעלמותה של Marine Sulphur Queen
בערב ה-2 בפברואר 1963 ירדה מיכלית הגופרית Marine Sulphur Queen בתעלת הספנות של ביומונט שבטקסס ופנתה החוצה, אל מפרץ מקסיקו. הסיפון הראשי שלה היה חמים למגע. מתחתיו, במיכל אחד ארוך יותר מבלוק בניינים, שכבו 15,260 טונות של גופרית שהוחזקה נוזלית בחום של כ-255 מעלות פרנהייט באמצעות רשת סלילי קיטור, והחום עלה דרך הפלדה יום ולילה. שלושים ותשעה אנשים היו על סיפונה. רב החובל היה ג'יימס ו' פאנינג. המסלול שלפניה היה מסלול שהספינה עשתה פעמים רבות: מזרחה לרוחב המפרץ, מסביב לאיי פלורידה, ואז צפונה לאורך החוף אל נורפוק שבווירג'יניה. יומיים לאחר היציאה היא שידרה הודעת רדיו קצרה ושגרתית. זו היתה הפעם האחרונה ששמעו ממנה. לא נמצאו שברי אונייה, לא סירת הצלה ולא גופה אחת.
היא לא נולדה כמובילת גופרית. היא הושקה ב-8 במרץ 1944 במספנת Sun Shipbuilding and Dry Dock בצ'סטר, פנסילבניה, בשם Esso New Haven, מיכלית מדגם T2 מהסוג שארצות הברית ייצרה במאות כדי להזרים דלק למלחמה. אורכה היה 504 רגל, רוחבה 68.2 רגל, והתפוסה הרשומה שלה 10,642 טונות ברוטו. כמו כל T2 היא נבנתה במהירות, וכמו כל T2 נשאה מוניטין הנדסי שיורדי ים סיכמו בשתי מילים: גב חלש. תחת עומס, בנקודה שכבר נאכלה מקורוזיה, גוף של T2 היה עלול להיסדק לרוחב באמצע. כמה מהן אכן נסדקו כך.
הכתבות החדשות שמורות למנויים.
פתחו את כל 168 התעלומות המתועדות - ב-8 שפות, בלי פרסומות.
גישה מלאה