ספינת הרפאים שהפליגה לבדה: מה קרה על סיפון המרי סלסט?
אחר הצהריים של ה-4 בדצמבר 1872 היו אפורים וסוערים, בערך במחצית הדרך בין האיים האזוריים לחופי פורטוגל, כשההגאי של הבריגנטינה הקנדית דֵיי גְרַציה הבחין במפרש שסירב להתנהג כשורה. הספינה האחרת נעה סחור-סחור, נופלת מן הרוח ושבה ומתרוממת, מפרשיה פרושים ברישול שאיש צוות עובד לא היה סובל. הקברניט דיוויד מורהאוס בחן אותה במשקפתו כשעתיים ככל שהמרחק הצטמצם, ומשהו במראה הטריד אותו, משום שהכיר את כלי השיט הזה. שבועות ספורים קודם לכן סעד עם רב-החובל שלה בניו יורק. כשטיפס לבסוף החובל הראשון אוליבר דֶבוֹ אל הסיפון, הוא נכנס אל תוך הדבר שיורדי ים חוששים ממנו יותר מכל סערה: ספינה תקינה המפליגה בעצמה, שאין יד על ההגה שלה ואין נפש חיה על סיפונה.
הייתה זו המֵרי סֶלֶסְט, בריגנטינה אמריקאית של כ-282 טונות, שיצאה מניו יורק ב-7 בנובמבר בדרכה לגנואה ובבטנה 1,701 חביות של כוהל תעשייתי המיועד לחיזוק יין איטלקי. רב-החובל שלה היה בנג'מין ספונר בריגס, קברניט ממסצ'וסטס בן שלושים ושבע, אדוק, מיושב בדעתו, ולפי כל עדות זהיר ומוערך. הוא לא הפליג לבדו. עמו היו אשתו שרה, בתם סופיה בת השנתיים, וצוות מובחר של שבעה, ובהם האחים הפריזיים ווֹלקרט ובּוֹז לורנצן והמלחים הגרמנים אַריאן מרטנס וגוֹטליב גוּדשאל, אנשים שבריגס עצמו תיאר כשוחרי שלום ומעולים. בנם בן השבע, ארתור, הושאר בבית אצל קרובים כדי שלא יחסיר מבית הספר. עשרה בני אדם יצאו לדרך. עשרה בני אדם נעלמו.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם