הים שזוהר: במרדף אחר ימי החלב שהמדע נגע בהם רק פעם אחת
בלילה של 25 בינואר 1995 שטה ספינת הסוחר הבריטית SS Lima בים ערב כ-150 מייל ימי ממזרח לחופי סומליה, כשהאוקיינוס החל לזהור. הוא לא נצנץ כפי שנצנץ שובל של ספינה בלילה חשוך, אותו הבהוב מוכר של פלנקטון מופרע הנשבר אל דופן הספינה. זה היה משהו אחר, וכל מלח שראה זאת ידע מיד שזה משהו אחר. אור חיוור, יציב ולבנבן התפשט לכל עבר עד האופק, אחיד וחלק, כך שהספינה נראתה כשטה לא על מים אלא על פני שדה של שלג טרי, או דרך רובד של ענן נמוך המואר ברכות מלמטה. הזוהר החזיק יותר משש שעות. הצוות תיעד אותו בקפידה, קבע את מיקומו, ולאחר מכן תיאר ים שקרן בזוהר חלבי רך תחת שמיים אפלים לחלוטין. הם שטו אל תוך אחד המחזות הנדירים והפחות מובנים של האוקיינוס, ים חלב.
מלחים מדווחים על מימי הזוהר האלה זמן רב מאוד, לפחות מאז המאה ה-17, במאות עדויות המפוזרות ביומני ספינות ולאורך כשמונים שנה בדפי כתב-עת בשם The Marine Observer. התופעה אף הגיעה לספרות: ז'ול ורן שלח את הנאוטילוס גולש דרך "ים חלב" זוהר ב"עשרים אלף מיל מתחת למים", בהשראת סיפוריהם האמיתיים של יורדי ים. במשך מאות שנים נחשבו הדיווחים האלה לקוריוזים, לסיפורי מלחים, מסוג הדברים שזיכו בהרמת גבה בחזרה בנמל. הזוהר היה עצום, מתואר לעתים כמשתרע רחוק מכפי שהעין יכולה לעקוב, ובאופן מכריע הוא היה שקט. זוהר ביולוגי ימי רגיל מהבהב רק כשמפריעים לו, ניצוץ שמכה בו גל חולף או משוט. ים חלב אינו מהבהב. הוא פשוט בוער, דומם ורצוף, לעתים לילה אחר לילה.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם