האור שעוקב: מאה שנים של תצפיות מין מין באאוטבק האוסטרלי
ארץ הערוצים במערב קווינסלנד היא נוף שנברא כדי לראות בו דברים ממרחק גדול. היא שטוחה, כמעט חסרת עצים, חצויה באפיקי נחלים רדודים ומסועפים שמתמלאים אולי פעם בעשור, והיא סופגת חום כל היום ופולטת אותו כל הלילה. העיירה בוליה, על נהר בֶּרְק, מונה כמה מאות תושבים וכמות עצומה של קו אופק. במשך יותר ממאה שנה מדווחים אנשים שחוצים את המרחב הזה אחרי רדת החשכה על אותו דבר עצמו. אור.
הדיווחים דומים זה לזה במידה חריגה. עדים מתארים זוהר מטושטש בצורת דיסקית, שנראה מרחף ממש מעל קו האופק. לרוב הוא לבן, אך תיאורים רבים מספרים שהוא עובר לאדום ולירוק וחוזר. עוצמתו משתנה מאוד. יש המתארים כתם עמום שאינו גדול מנורה רחוקה. אחרים מדווחים על אור חזק דיו כדי להטיל צללים על הקרקע ולהאיר את העשב סביבם. הוא אינו משמיע קול. ואז מגיע הפרט שהחזיק את הסיפור בחיים מאה שנה: הוא נראה עוקב. רועי בקר על סוסים, מובילי עדרים, נהגי משאיות ותיירים תיארו כולם אור שהתאים את קצבו לקצב שלהם, שמר על מרחקו ונשאר איתם קילומטרים רבים. יש עדויות על נוסעים שירו לעברו ברובה, האור נעלם, וכעבור זמן קצר שב והופיע ללא שינוי.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם