שמונה מיטות, גרזן אחד: רצח ויליסקה שאיווה מעולם לא פענחה
ויליסקה, בפינה הדרום-מערבית של איווה, הייתה בקיץ 1912 עיירת רכבת משגשגת ובה כאלפיים וחמש מאות תושבים. בערב יום ראשון, 9 ביוני, בילתה משפחתו של ג'וסאיה מור את שעות היום האחרונות בכנסייה הפרסביטריאנית, שם סייע ג'וסאיה לארגן את תוכנית יום הילדים וארבעת ילדיו נטלו בה חלק. עמם צעדו הביתה שתי אורחות, לנה ואינה סטילינג'ר, אחיות בנות שתים-עשרה ושמונה, שביקשו ללון בבית במקום לשוב לביתן. סמוך לשעה אחת-עשרה בלילה כבו המנורות בבית העץ הלבן ברחוב השני מזרח.
למחרת בבוקר הבית נותר סגור. שכנה בשם מרי פקהאם הבחינה שבני מור לא יצאו לבצע את מטלות הבוקר, שהתריסים מוגפים, שהבהמות לא הואכלו ושאיש אינו עונה לדפיקותיה. היא טלפנה לאחיו של ג'וסאיה, רוס מור, שהגיע עם מפתח משלו, נכנס לחדר האורחים שבקומת הקרקע, ומיד יצא בחזרה ואמר לה רק להזעיק את השריף.
בפנים נמצאו שמונה בני אדם ללא רוח חיים. כולם הוכו בראשם בגרזן בעודם ישנים: ג'וסאיה בן 43, אשתו שרה בת 39, ילדיהם הרמן בן 11, קתרין בת 10, בויד בן 7 ופול בן 5 בחדרי הקומה העליונה, ושתי האחיות סטילינג'ר בחדר שבקומת הקרקע. רופא מקומי קבע את שעת המוות בין חצות לחמש לפנות בוקר. שום ממצא לא הצביע על כך שמי מהשמונה היה ער. כלי הרצח היה גרזן שהיה שייך לג'וסאיה עצמו, שנלקח מערמת העצים שלו, והרוצח הותיר אותו במקום, להבו נוגב, נשען אל קיר בקומת הקרקע.
מצבו של הבית היה מוזר לא פחות מן הפשע עצמו. כל מראה כוסתה בבד, כמנהג ימי אבל, ופני המתים כוסו במצעים ובבגדים. החלונות הוסתרו מאחורי סינרים וחצאיות. מנורת נפט עמדה כשארובת הזכוכית שלה מוסרת והפתילה מונמכת, כאילו ביקש מי שהשתמש בה אור קלוש ביותר בלבד למלאכתו.
במטבח מצאו החוקרים צלחת אוכל שלא נגעו בה וקערת מים מוכתמים בדם, שבהם, כך נראה, שטף מישהו את ידיו. נתח בייקון במשקל כשני קילוגרמים נשען אל הקיר לצד הגרזן, ונתח שני, עטוף במגבת, נמצא על רצפת חדר השינה שבקומת הקרקע, ליד שבר של מחזיק מפתחות שלא היה שייך לבני מור. בעליית הגג נמצאו שני בדלי סיגריות. ברפת נמצא שקע בערמת השחת, ליד חור בקיר שממנו נשקף הבית.
כמעט דבר לא נעשה כדי לשמר את הזירה. השמועה טסה בעיירה, ותוך שעות כבר נהרו שכנים סקרנים בין החדרים; לפי עדויות אחדות עברו בבית עד מאה בני אדם בטרם אטם אותו המשמר הלאומי של איווה. חפצים הוזזו ונגעו בהם. תורת טביעות האצבע הייתה אז בחיתוליה וכמעט לא יושמה באיווה הכפרית, וכל עקבה שהותיר הרוצח נרמסה ואבדה. בתוך יממה התפוגג התיק הפיזי כמעט לחלוטין.
שני ממצאים שרדו את המהומה. לא היה שום סימן לפריצה ודבר בעל ערך לא נלקח, מה ששלל שוד ורמז שהרוצח הוכנס פנימה, או, סביר יותר, התגנב אל הבית הריק בשעה שהמשפחה שהתה בכנסייה והמתין שם. והגרזן היה של ג'וסאיה עצמו, כלומר הרוצח הגיע בלי נשק והשתמש במה שהבית הזדמן לו.
החקירה נמשכה שנים ולא הובילה לאף הרשעה. הובאו כלבי גישוש, נשכרו בלשים פרטיים, וחבר מושבעים גדול התכנס יותר מפעם אחת. אנדרו סויר, נווד שהתנהג באורח מוזר בימים שלאחר הרצח, יצא מכלל חשד כששריף באוסאולה אישר כי כלא אותו באשמת שוטטות והושיב אותו על רכבת שהתרחקה מוויליסקה באותו לילה ממש. סם מוייר, שנקשר לג'וסאיה מור דרך משפחה ועסקים, נחקר על רקע שמועות בדבר חיכוך והציג אליבי. הנרי לי מור, שלא היה קרוב משפחה, רצח בגרזן את אמו ואת סבתו שלו מאוחר יותר באותה שנה, אך דבר מעולם לא קשר אותו לאיווה.
קו חקירה אחד הגיע עד לצמרת העיירה. פרנק פ. ג'ונס היה סנאטור מדינתי ואיש העסקים החזק ביותר בוויליסקה, וג'וסאיה מור עבד אצלו עד שעזב כדי לפתוח סוכנות מתחרה לציוד חקלאי, ולקח עמו את הזיכיון הרווחי של ג'ון דיר. חוקר פרטי בשם ג'יימס וילקרסון, מטעם סוכנות הבילוש של ברנס, האשים את ג'ונס בפומבי כי שילם לאדם בשם ויליאם מנספילד, המכונה בלאקי, כדי להרוג את בני מור. רישומי שכר ומסמכי נסיעה מיקמו את מנספילד באילינוי בליל הרצח. חבר מושבעים גדול סירב להאשימו, מנספילד תבע את וילקרסון על הוצאת דיבה וזכה ב-2,225 דולר, ותביעה אזרחית שהגישו לימים קרובי מור נגד ג'ונס נכשלה. נגד ג'ונס מעולם לא הוגש כתב אישום.
האדם היחיד שהועמד אי-פעם לדין היה הכומר לין ג'ורג' ג'קלין קלי, מטיף נודד יליד אנגליה ששהה בוויליסקה לרגל טקס יום הילדים שבו נכחו בני מור, ועזב את העיירה ברכבת מוקדמת, סמוך לשעה 5:19 בבוקר יום שני, שעות לפני שהתגלו הגופות. בשנים שלאחר מכן שלח מכתבים לחוקרים ולבני משפחות הקורבנות. הוא נעצר ב-1917, ולאחר חקירה ממושכת הודה ותיאר קול שציווה עליו להרוג. זמן קצר לאחר מכן חזר בו וטען שההודאה נסחטה ממנו. הוא הועמד לדין פעמיים. חבר המושבעים הראשון לא הגיע להכרעה, ולפי הדיווחים היה היחס אחד-עשר מול אחד לטובת זיכוי, והשני זיכה אותו ב-1918. לקלי היה עבר מתועד של מחלת נפש.
איש מעולם לא הורשע ברציחות והתיק נותר פתוח באופן רשמי. בית משפחת מור עדיין ניצב ברחוב השני מזרח, משוחזר למראהו מ-1912 ומופעל כיום כמוזיאון, והעיירה חיה עם השאלה הזאת יותר ממאה שנה.
מסקנות ושאלות פתוחות
המתועד הוא מצומצם. שמונה בני אדם נהרגו בבית אחד בין חצות לחמש לפנות בוקר, בכלי שנלקח מן החצר עצמה; דבר לא נגנב; איש לא פרץ פנימה; והראיות הפיזיות נרמסו והושמדו בתוך שעות. כל מה שמעבר לכך הוא פרשנות, ואף פרשנות מעולם לא הוכחה בבית משפט.
התיאוריה של המדינה עצמה הייתה קלי. התביעה השעינה אותה על נוכחותו בעיירה, על עזיבתו עם שחר, על עיסוקו המאוחר בפרשה ולבסוף על הודאתו. חולשתה בכך שההודאה באה לאחר חקירה ממושכת, שפרטיה השתנו מגרסה לגרסה, ושני חברי מושבעים נפרדים סירבו להרשיע על פיה. קלי גם היה איש קטן וחלוש, מה שמתיישב בקושי עם שמונה מקרי הריגה בגרזן. הוא זוכה, והחשד נגדו נותר בלתי מוכח.
תיאוריית הרצח בשכר הועלתה בידי החוקר הפרטי ג'יימס וילקרסון ונדחפה שנים בעיתונות המקומית. זו התיאוריה היחידה שמספקת מניע ברור, היריבות העסקית בין פרנק פ. ג'ונס לג'וסאיה מור. חולשתה ראייתית: המסמכים שמיקמו את מנספילד באילינוי מעולם לא הופרכו, חבר מושבעים גדול סירב להאשים, ובית משפט קבע שההאשמה היא הוצאת דיבה. נגד ג'ונס לא הוגש מעולם כתב אישום, ויש להתייחס לטענה נגדו כאל האשמה שנכשלה במבחן המשפט.
התיאוריה שזוכה כיום למרב התמיכה הגיעה מחוץ לעולם הקרימינולוגיה. בספרם מ-2017, האיש מהרכבת, טענו הסטטיסטיקאי ביל ג'יימס ובתו רייצ'ל מקרתי ג'יימס שוויליסקה הייתה אחת בסדרה של רציחות משפחות שביצע רוצח נודד יחיד לאורך קווי הרכבת של אמריקה סביב 1912. הם מצביעים על מאפיינים חוזרים: משקי בית שלמים שנרצחו בשנתם, שימוש בצדו הקהה של הגרזן, מראות וחלונות מכוסים, כלי הרצח שנותר בזירה, ובתים במרחק הליכה ממסילה. חולשתה בכך שהיא מזהה דפוס ולא אדם; האיש שהם מתארים מעולם לא נתפס ולא זוהה בוודאות, והקשרים בין המקרים נסיבתיים.
יש הטוענים להסבר מקומי פשוט יותר, שלפיו הרוצח היה תושב ויליסקה שהכיר את הבית, ידע שהמשפחה תשהה בכנסייה עד שעה מאוחרת באותו יום ראשון, וידע שיש לו לילה שלם ללא הפרעה. תיאוריה אחת גורסת שכך מוסברת ההתנהלות הנינוחה בזירה טוב יותר מאשר בידי זר. היא מעולם לא התקדמה מעבר לטיעון, משום ששום חשוד מקומי לא נקשר לבית בראיות.
מה שנותר בלתי מוסבר הוא בעיקר פיזי. איש לא נתן הסבר למראות ולפנים המכוסים, למנורה שדלקה בעוצמה הנמוכה ביותר, לשני נתחי הבייקון, לבדלי הסיגריות בעליית הגג או לשבר מחזיק המפתחות שלא היה שייך לבני הבית. גם אין הסבר מקובל לשאלה כיצד יכלו שמונה בני אדם, שישה מהם ילדים, להיהרג בבית עץ קטן מבלי שאף שכן ישמע דבר בלילה חמים שבו החלונות פתוחים.
השאלות הפתוחות הן עדיין אלה שנשאלו לראשונה ב-1912. מי המתין ברפת, וכמה זמן? האם האחיות סטילינג'ר, שהחליטו רק באותו ערב ללון בבית, היו מקריות של תזמון או חלק מן הסיבה? והאם אפשר בכלל לענות על משהו מזה היום, כשהראיות אבדו עוד לפני שהגיע החוקר המיומן הראשון? ויליסקה אינה פרשה בלתי פתורה משום שהייתה מסובכת מדי. היא בלתי פתורה משום שההזדמנות היחידה לפתור אותה בוזבזה בבוקר אחד.