הספר שאיש אינו מסוגל לקרוא: שש מאות שנים של כתב-יד וויניץ'
ב-1912 נסע ווילפריד וויניץ', מהפכן פולני שהפך לסוחר עתיקות בלונדון, למכללה הישועית שבווילה מונדרגונה מחוץ לרומא כדי לרכוש כתבי יד שהמסדר מכר בשקט. רוב מה שעבר בין ידיו באותו יום היה שגרתי. ספר אחד לא היה. הקלף שלו היה רך ומצהיב, הכריכה פשוטה, ועל פני כל עמוד רץ כתב שלא הצליח לזהות, מסתלסל ורהוט, קטוע בציורים של צמחים שאינם תואמים שום מין ידוע ושל נשים עירומות העומדות בבריכות של נוזל ירוק המחוברות בצינורות משונים. הוא בילה את שארית חייו בניסיון לקרוא אותו, ומעולם לא הצליח.
הספר שוויניץ' הוציא מאיטליה שוכן כיום בכספת ממוזגת באוניברסיטת ייל, מקוטלג כביינקה MS 408. הוא נסרק במלואו וכל אדם בעולם יכול לדפדף בו בחינם. אף משפט בו לא נקרא מעולם באופן שהמומחים מקבלים.
מבחינה פיזית מדובר בקודקס קטן ובו כ-102 עלים ששרדו, עשויים קלף עגל ומקופלים לשמונה-עשרה קונטרסים, אחדים מהם נפתחים ליריעות רחבות. מספור העמודים, שנוסף ביד מאוחרת, מלמד שלפחות ארבעה-עשר עלים חסרים. חוקרים מחלקים את העמודים ששרדו למקטעים רופפים לפי הציורים: אוסף צמחים שאינם ניתנים לזיהוי, חלק אסטרונומי הגדוש שמשות, כוכבים וגלגלי מזלות, מקטע שכונה בלנאולוגי שבו דמויות עירומות קטנות שוכשכות בבריכות ירוקות ובצינורות מתפתלים, רצף רוקחי של צנצנות ושורשים כרותים, ולבסוף גוש של טקסט צפוף המסומן רק בכוכבים זעירים בשוליים.
הכתב עצמו, שחוקרים מכנים וויניצ'ית, פרוש על פני כ-240 עמודים. הוא רץ משמאל לימין ביד אחידה ומיומנת, כמעט ללא מחיקות או תיקונים. תווים מסוימים מצטופפים בתחילת מילים, אחרים רק בסופן. צורות מילים אחדות מופיעות במקטע אחד של הספר ולעולם לא באחר. מילים כמעט זהות יושבות פעמים רבות זו לצד זו. יהיה הדבר אשר יהיה, הוא נכתב ברהיטות, בידי אנשים שלא היססו לגבי מה שהם מעלים על הכתב.
במשך זמן רב החשד המתבקש היה שכל העניין הוא זיוף מודרני, וויניץ' עצמו, סוחר שהיה לו הכול להרוויח, היה החשוד הטבעי. השאלה הוכרעה ב-2009, כשצוות מאוניברסיטת אריזונה תיארך את הקלף בפחמן וקבע שנוצר בין 1404 ל-1438. הקלף הוא באמת מראשית המאה החמש-עשרה, ונעשה הרבה לפני שוויניץ' נולד.
את שרשרת הבעלות אפשר לעקוב אחורה בשברים כמעט באותה מידה. באור על-סגול חשפו חוקרים בעמוד הראשון חתימה מחוקה של יאקובוס הורצ'יצקי דה טפנץ, רופא החצר של הקיסר רודולף השני. ממנו מוליך העקבות אל גאורג בארש, אלכימאי מפראג שהתחבט בספר במשך שנים, ומשם אל ידידו יוהאנס מרקוס מרצי, רקטור אוניברסיטת קרל, ששיגר אותו ב-1665 אל המלומד הישועי אתנסיוס קירכר ברומא בליווי מכתב. המכתב מוסר ידיעה שלפיה שילם רודולף פעם 600 דוקטים עבור הכרך, מתוך אמונה שזו יצירתו של הנזיר האנגלי רוג'ר בייקון. המכתב אותנטי; הסיפור שבתוכו מעולם לא אושר באופן עצמאי.
כתב-היד הביס את טובי מפצחי הצפנים של המאה העשרים. ויליאם פרידמן, שצוותו פיצח את צופן פרפל היפני במלחמת העולם השנייה, עמל עליו לסירוגין יותר משלושה עשורים, לצד אשתו אליזבת', בעצמה מגדולות מנתחי הצפנים של התקופה. שניהם ויתרו בלי פתרון. פרידמן תיעד את ניחושו האחרון בתוך אנגרמה, כדי שיוכל לתבוע בכורה אם אי-פעם יאושר: שהטקסט הוא אולי שפה מלאכותית הבנויה על שיטה פילוסופית קדומה. הוא מעולם לא הוכיח זאת. מאז עסקו בספר גם מנתחי הסוכנות לביטחון לאומי, בלשנים מקצועיים ודורות של חובבים מוכשרים, ללא תוצאה.
המחשבים הוסיפו מדידות ולא תשובות. הטקסט מציית לחוק ציפף ולטביעות אצבע סטטיסטיות נוספות של שפה אנושית טבעית, אותו סוג של סדירות עמוקה שקשה לייצר ביד. בה בעת מבנה המילים שלו אינו דומה לשום שפה מתועדת, בשל החזרתיות הכבדה ואוצר המילים הכבול למקטעים. שני הממצאים מבוססים היטב, והם מושכים לכיוונים מנוגדים.
פתרונות מוכרזים הגיעו בקביעות ולא שרדו ביקורת. ב-2018 עשה מחקר בינה מלאכותית מאוניברסיטת אלברטה כותרות בהכריזו שהטקסט הוא עברית מוצפנת; מומחים פירקו את הטענה בתוך ימים. ב-2019 הכריז ג'רארד צ'שייר, עמית מחקר של כבוד באוניברסיטת בריסטול, שכתב-היד כתוב בשפה פרוטו-רומאנית ואמר שפיצח אותו בתוך שבועות. הבלשנים דחו זאת, וחוקרת כתבי היד ליסה פייגין דייוויס תיארה את העבודה כמעגלית ומשאלת-לב ולא כמבוססת ראיות.
ההתקדמות המוצקה ביותר בשנים האחרונות הגיעה מן החפץ עצמו. ב-2020 הסיקה פייגין דייוויס מכתב היד שלפחות חמישה סופרים שונים חלקו את המלאכה, כלומר הספר נוצר בידי צוות ולא בידי תמהוני בודד. ב-2024 חשף צילום רב-ספקטרלי של העמוד הראשון עמודות דהויות של אותיות לטיניות רגילות שהוצבו לצד תווי וויניץ', ככל הנראה ניסיון של קורא מוקדם לבנות מפתח, שנמחק לאחר מכן. קריאה שזכתה לדיון רב ופורסמה באותה שנה טענה שסצנות הרחצה עוסקות ברפואת נשים ובמיניות, נושא ימי-ביניימי סביר, אך גם היא נעצרת בלי להפיק משפט קריא.
שש מאות שנה לאחר שנחתך הקלף, המצב לא השתנה בהיבט היחיד שחשוב. הספר פתוח לכול, הסטטיסטיקה שלו נמדדה עד תום, ואיש אינו יכול לומר מה פירושה של אף מילה אחת בו.
מסקנות ושאלות פתוחות
ארבעה דברים מבוססים. הקלף מתוארך לראשית המאה החמש-עשרה. לפחות חמישה סופרים כתבו את הטקסט. הכתב נושא את החתימה הסטטיסטית של שפה אמיתית. ואף קריאה מוצעת לא שוחזרה או התקבלה מעולם. כל השאר הוא תיאוריה.
התיאוריה העתיקה ביותר גורסת שהוויניצ'ית היא צופן, שפה רגילה עטויה בקוד. זו הייתה הנחת העבודה של בארש, של בני הזוג פרידמן ושל רוב מפצחי הצפנים שבאו אחריהם. חוזקה במבנה המסודר והדמוי-שפה של הכתב. חולשתה בוטה: שום צופן מוצע לא הניב מעולם טקסט רציף והגיוני, וצופן מן המאה החמש-עשרה חזק דיו כדי להביס מחשוב מודרני היה פלא היסטורי ללא דוגמה נוספת ששרדה בשום מקום.
מחנה שני טוען שהטקסט הוא שפה טבעית אמיתית אך אבודה או אקזוטית, שנכתבה פונטית באלפבית מומצא. זה מסביר יפה את הטבעיות הסטטיסטית. הוא נשבר על הפרטים: שום שפה מוכרת אינה חוזרת על מילים כמעט זהות זו לצד זו כפי שעושה זו, ואינה כולאת צורות מילים מסוימות במקטעים מסוימים של ספר.
פרידמן עצמו נטה לשפה בנויה במתכוון, לשון מלאכותית מן הסוג שכמה ממלומדי הרנסאנס אכן ניסו לבנות, שבה קטגוריות שלמות של משמעות מקופלות אל תוך צורתה של כל מילה. היא מספקת גם את הסטטיסטיקה וגם את היעדרו של צופן. חולשתה כרונולוגית: השפות הפילוסופיות הגדולות מן הסוג הזה שייכות למאה השבע-עשרה, עשרות שנים לאחר שנחתך הקלף הזה, ואף מקור אינו מתעד ניסיון כזה כה מוקדם.
תיאוריית המתיחה אומרת שהספר אינו אומר דבר. ב-2004 הראה מדען המחשב גורדון ראג ששיטה פשוטה של סורג וטבלה יכולה לייצר טקסט משכנע דמוי-וויניץ'. טורסטן טים ואנדריאס שינר הציעו לימים תהליך של ציטוט עצמי, שבו סופר מייצר כל מילה חדשה בהעתקה ובשינוי קל של מילה שכבר על הדף, תהליך המשחזר את סטטיסטיקת ציפף. חוזקה בכך שאינה דורשת לא שפה אבודה ולא צופן בלתי שביר. חולשתה במניע ובעלות: שנות עבודה והון קטן של קלף עבור ספר שנועד לא לומר דבר, שנשמר ללא מעידה על פני 240 עמודים ומחולק בין חמישה סופרים.
יש הטוענים לאפשרות אמצעית: שהספר נכתב ברצינות בשיטה פרטית, קיצור אישי או סימון לזיכרון שהגה מוח יחיד ונועד להיקרא בידי מחברו בלבד. תיאוריה אחת גורסת שכך יוסבר מדוע חדי מפצחי הצפנים לא מצאו דבר לפצח, שכן לא היה כאן מנעול אלא סימון שמפתחו מת עם יוצרו. חולשתה בכך שאי אפשר לבחון אותה; היא חוזה בדיוק את המצב שכבר יש לנו.
מה שנותר בלתי מוסבר אינו רק הכתב. איש לא זיהה את הצמחים, הנראים כהרכבות של חלקים אמיתיים שחוברו למינים שאינם קיימים. שום מסורת רפואית או מיתולוגית מוכרת אינה תואמת את הצנרת והבריכות שבמקטע הרחצה. ארבעה-עשר עלים חסרים ואיש אינו יודע מה היה עליהם. ומישהו, בשלב מוקדם, ישב עם הספר וניסה לבנות מפתח מאותיות לטיניות, ואז מחק אותו, ואיננו יודעים מי היה ולאיזו מסקנה הגיע.
השאלות הפתוחות פשוטות לניסוח ונטולות מענה. מי הזמין ספר יקר דיו כדי לחייב צוות של סופרים? למה נועד הספר, אם בעליו לא יכול היה למכור את תוכנו או להסבירו? מדוע לא צף מעולם מסמך שני בכתב הזה, לא פתק, לא טיוטה ולא עמוד תרגול אחד? והאם כתב-יד וויניץ' בלתי קריא משום שמפתחו אבד, או משום שמעולם לא היה לו מפתח?