צפני הזודיאק: ארבעה קודים, שני פתרונות, אף שם
בחורף 1968 החל רוצח לארוב לזוגות בדרכים השוממות של צפון קליפורניה. במהלך השנה שלאחר מכן ירה או דקר שבעה צעירים, הרג חמישה מהם, ואז עשה דבר שכמעט אף רוצח לא עשה לפניו: הוא כתב לעיתונים. הוא חתם בשם זודיאק, סימן את מכתביו בסמל של עיגול מוצלב, טען לעד 37 קורבנות ועטף את ההתגרויות שלו בצופן.
ב-31 ביולי 1969 קיבלו שלושה עיתונים באזור המפרץ — ואלייחו טיימס-הרלד, סן פרנסיסקו כרוניקל וסן פרנסיסקו אקזמינר — מכתב ובו שליש מקריפטוגרמה בת 408 תווים, בצירוף דרישה להדפיסה בעמוד הראשון. בקושי שבוע לאחר מכן, ב-8 באוגוסט, פתרו אותה ליד שולחן המטבח מורה מסָלינָס בשם דונלד הרדן ואשתו בטי. בטי שיערה שאגואיסט יפתח במילה "אני" ויתרברב ברצח — והיא צדקה. המסר המפוענח נפתח במילים "אני אוהב להרוג אנשים כי זה כל כך כיף", אבל הרוצח קיים את הבטחתו לא לחשוף דבר מועיל: שום שם לא הופיע, ו-18 התווים האחרונים נותרו עד היום ג'יבריש בלתי מוסבר.
הירשמו וקבלו חודש ראשון חינם לגמרי — גישה בלתי מוגבלת לכל הארכיון, ובלי פרסומות למנויים. ביטול בכל רגע.
הרשמה — חודש ראשון חינם