אחר צהריים אחד בינואר 1981 שמע חקלאי בדרום צרפת שריקה בגינתו וראה משהו נוחת על המדרגה שמתחתיו. תוך יממה כרעו שוטרים ואספו דגימות אדמה. תוך שנתיים פרסמה סוכנות החלל הצרפתית את הדוח המפורט ביותר שהוציאה אי פעם על עקבות פיזיים. ארבעים וחמש שנים אחר כך, איש עדיין לא מסכים מה יצר את הסימן.

יער בן 250 הקטרים בשולי קלוז'-נאפוקה מכונה דרך קבע היער הרדוף בעולם. מאחורי הכותרת עומדים ארבעה תשלילים מאוגוסט 1968, קרחת יער עגולה שבה עצים מסרבים לצמוח, ועשרות שנים של מדידות שמעולם לא פורסמו. הנה מה שאפשר באמת לתעד, ומה שלא.

בסוף 1977 החלו תושבי אי קטן בשפך האמזונס להגיע למרפאה עם כוויות, סימני דקירה וסיפורים על אלומות אור שחודרות בלילה דרך גגות הבתים. חיל האוויר הברזילאי שלח קצין לברר מה קורה. עשרים שנה אחר כך הוא שבר את השתיקה, וזמן קצר לאחר מכן נמצא מת.

בבוקר ספטמברי אחד ב-1994 חזרו תלמידי בית ספר פרטי קטן ליד הראראה מההפסקה עם אותו סיפור בלתי אפשרי. שלושים שנה, פסיכיאטר מהרווארד ומדף שלם של ציורי צבעים אחר כך, איש עדיין לא הסביר מה הם ראו.

בבוקר סתווי של 1966 עצרו תלמידות שרצו הקפות על מגרש בית ספר במלבורן והצביעו. תוך דקות צפו מאות תלמידים ומורים בגוף כסוף שוקע מאחורי עצי האורן. עד ארוחת הצהריים כבר נאמר להם לא לומר מילה, ומעולם לא הוצג תיק רשמי אחד.

בערב בהיר של מרץ 1997 ראו אלפי אנשים מבנה ענק בצורת V של אורות חולף בדממה על פני 480 קילומטרים של שמי אריזונה. שעתיים אחר כך נתלתה מעל פיניקס שורת אורות שנייה והגיעה למהדורות החדשות. כמעט שלושה עשורים אחר כך, מושל המדינה עצמו נמנה עם אלה שאומרים שאין להם הסבר למה שראו.

הרודוטוס כתב שצבא פרסי צעד אל המדבר המערבי של מצרים כדי לשרוף אורקל, ונקבר חי בסופת חול בזמן ארוחת הצהריים. עשרים וחמש מאות שנים אחר כך, לא נמצא ולו חייל מאומת אחד מאותו צבא. שתי טענות מתחרות מכריזות שפתרו את התעלומה, ורוב האגיפטולוגים אינם מקבלים אף אחת מהן.

ב-1912 התרחק ילד בן ארבע מהמבוגרים בביצה בלואיזיאנה ונעלם. שמונה חודשים אחר כך נמצא ילד בדרכים עם איש מלאכה נודד, ושתי אמהות תבעו אותו לעצמן. בית המשפט בחר באחת מהן. תשעים ושתיים שנים אחר כך הוכיחה בדיקת DNA שהוא בחר לא נכון.

היא כתבה שירי זמר-יוצר אישיים בניו יורק שנים לפני שהיה לזה שם, וכמעט אף אחד לא שמע. באוגוסט 1974 כתבה כמה מכתבי פרידה רגועים, העמיסה את הפולקסווגן שלה ונסעה מאן ארבור. לא קוני קונברס ולא המכונית שלה נמצאו מעולם.

בבוקר שבו היה אמור לטוס לאמריקה עשה כותב המילים של מניק סטריט פריצ'רס צ'ק-אאוט ממלון בלונדון ונסע מערבה, כשהדרכון נשאר מאחור. שבועיים אחר כך נמצאה מכוניתו בתחנת שירות ליד גשר הסוורן, מצבר ריק, תצלומי משפחה על המושב. על כל השאר בריטניה מתווכחת כבר שלושים ואחת שנים.

מכונית מרוסקת בכביש חשוך בניו המפשייר. נהג אוטובוס שהציע עזרה ונדחה. תשע עשרה דקות אחר כך הגיעה המשטרה והנהגת נעלמה. עשרים ושתיים שנים אחר כך, הטלפון וכרטיסי הבנק שלה לא נרשמו בשום מקום בעולם.

היא הייתה בת תשע, ובשתיים וחצי לפנות בוקר התלבשה, ארזה תיק ויצאה אל הגשם. נהגים ראו אותה בכביש; כשאחד מהם הסתובב לחזור אליה, היא ברחה אל בין העצים. שנה וחצי אחר כך נחפר התיק שלה עשרים ושישה מייל משם, עטוף בפלסטיק וקבור באדמה.