בשנות השלושים החלו דחפורים שפינו יער לטובת מטעי בננות בדרום קוסטה ריקה להוציא מן האדמה כדורי אבן ענקיים, חלקם גבוהים מאדם וכבדים כמו משאית עמוסה. פועלים פוצצו רבים מהם בדינמיט בתקווה למצוא זהב בפנים. כמעט מאה שנה אחר כך, איש אינו יודע בוודאות כיצד סותתו בדיוק כזה ולשם מה נועדו.

בשעה אחת עשרה בבוקר יום ראשון ב-1978 התפוצץ משהו מעל אי כרייה קטן בניופאונדלנד. קופסאות נתיכים ירו להבה כחולה לרוחב חדרים, מקלטי טלוויזיה התפוצצו, סככה עפה מיסודותיה עם התרנגולות שבתוכה, ושני חורים מסודרים נחצבו בשדה. לוויינים אמריקאיים שנבנו כדי לתפוס ניסויים גרעיניים קלטו את ההבזק, ולוס אלמוס שלחה מדענים. כמעט חמישים שנה אחר כך התיק עדיין פתוח.

יותר ממאה גופים חלולים מברונזה, בעלי שתים עשרה פאות וחורים בקטרים שונים, נחפרו ברחבי הפרובינציות הצפוניות של האימפריה הרומית. אף טקסט רומי, אף כתובת ואף תמונה אינם מזכירים אותם. בקיץ 2023 שדה בלינקולנשייר הוציא מן האדמה את הפריט השלם ביותר שנמצא אי פעם, והתעלומה רק העמיקה.

על גשר ויקטוריאני ליד דמברטון עוברים כלבים כבר שבעים שנה את אותם כמה מטרים של מעקה, כמעט תמיד בימים בהירים, כמעט תמיד גזעים ארוכי חוטם. ב-2005 שני מומחים בחנו את הגשר דרך עיניו של כלב וחזרו עם תשובה שמערבת ריח שאף אדם אינו יכול לקלוט. בתשובה הזאת עדיין יש חורים.

יותר ממאה שנה מתארים נוסעים החוצים את מערב קווינסלנד אור שעולה מן החושך, מרחף מעל האופק ועוקב אחריהם קילומטרים. ב-1992 מדען ראייה ייצר אור כזה לפי הזמנה, בעזרת מכונית ועשרה קילומטרים של דרך ריקה. בבוליה לא כולם הודו לו.

במשך דורות האמינו תושבי הכפר שי-יאן בייצון שהבריכות שלהם חסרות תחתית. ב-1992 ארבעה מהם שכרו משאבות כדי לבדוק, ושאבו את המים מעל גג של אולם מסותת ביד בגודל של כנסייה. עד היום נפתחו עשרים וארבעה אולמות כאלה, ואין ולו שורה אחת בהיסטוריה הסינית שמזכירה את קיומם.

על הרמות של צפון לאוס ניצבים אלפי כדי אבן מגולפים, חלקם במשקל ארבעה עשר טונות. ארכיאולוגית צרפתייה קראה להם קברים בשנות השלושים. אחר כך נפלו הפצצות, ולקח שמונים שנה לחזור לשאלה.

ביולי 1970 נחת טיל ניסוי אמריקני שנשא קובלט רדיואקטיבי ארבע מאות מיילים בתוך מקסיקו, וצבא ארצות הברית סלל כביש, הקים ראש מסילה ומחנה כדי להחזיר אותו הביתה. מה שנשאר מאחור במדבר צ'יוואווה היה סיפור על מכשירי רדיו שמסרבים לעבוד. הנה התיעוד המלא, ובדיוק היכן הוא נגמר.

תשעים ושניים איים מלאכותיים בלגונה של פונפיי, מוקפים בקורות בזלת ששוקלות עד חמישים טונות. התיארוך מצביע על 1180 לספירה. איך האבן חצתה את האי והועלתה על השונית, זו עדיין שאלה פתוחה.

אחר צהריים אחד בינואר 1981 שמע חקלאי בדרום צרפת שריקה בגינתו וראה משהו נוחת על המדרגה שמתחתיו. תוך יממה כרעו שוטרים ואספו דגימות אדמה. תוך שנתיים פרסמה סוכנות החלל הצרפתית את הדוח המפורט ביותר שהוציאה אי פעם על עקבות פיזיים. ארבעים וחמש שנים אחר כך, איש עדיין לא מסכים מה יצר את הסימן.

יער בן 250 הקטרים בשולי קלוז'-נאפוקה מכונה דרך קבע היער הרדוף בעולם. מאחורי הכותרת עומדים ארבעה תשלילים מאוגוסט 1968, קרחת יער עגולה שבה עצים מסרבים לצמוח, ועשרות שנים של מדידות שמעולם לא פורסמו. הנה מה שאפשר באמת לתעד, ומה שלא.

בסוף 1977 החלו תושבי אי קטן בשפך האמזונס להגיע למרפאה עם כוויות, סימני דקירה וסיפורים על אלומות אור שחודרות בלילה דרך גגות הבתים. חיל האוויר הברזילאי שלח קצין לברר מה קורה. עשרים שנה אחר כך הוא שבר את השתיקה, וזמן קצר לאחר מכן נמצא מת.