בחג הפסחא 1967 השאיר ג'ים תומפסון את הסיגריות והכדורים שלו על השולחן ויצא מבקתת נופש במלזיה להליכה קצרה. יותר מ-500 מחפשים, מסוקים ומדיום מפורסם לא מצאו דבר. כמעט שישים שנה אחר כך לא צצו עצם, כפתור או משיכה מחשבון בנק.

ב-1863 הושאר על חוף בנובה סקוטיה גבר צעיר ששתי רגליו נקטעו זמן קצר קודם לכן. הוא חי עוד ארבעים ותשע שנים בין זרים וכמעט לא אמר מילה.

ביוני 2009 בילה זר מנומס בעל מבטא גרמני ארבעה ימים בסלייגו שבאירלנד, ומחק בשיטתיות כל עקבה לזהותו. אחר כך נמצא מת על החוף. הוא מעולם לא זוהה.

בליל אוקטובר בהיר ב-1978 אמר טייס צעיר לשירות הטיסה במלבורן שמשהו שמרחף מעליו אינו מטוס. אחר כך נשמעו שבע-עשרה שניות של רעש מתכתי, ואז שום דבר, לעולם.

יותר ממאה שנה נסחפים אל החוף גושי בשר חסרי צורה, בלי עצמות ובלי עיניים, ומזוהים בטעות כתמנונים ענקיים וכחיות ים שעירות. בסוף ה-DNA קרא את התווית.

ב-1925 צעד חוקר בריטי מעוטר אל תוך האמזונס כדי למצוא תרבות אבודה, והבטיח לאשתו שאין ממה לחשוש. המדע הוכיח לבסוף שהעיר שלו הייתה אמיתית. אותו לא ראו שוב לעולם.

חייזר קוצני ששתה את דמן של העזים הפחיד את פורטו ריקו, ואחר כך את כל אמריקה הלטינית. העקבות הובילו בחזרה לסרט אימה ולתן חולה גרדת.

סנסציה עיתונאית, צוללת צעצוע, צי סירות סונאר וסקר של ה-DNA של המים עצמם. כשמקלפים את המתיחות, מה באמת נשאר בלוך נס?

במשך מאות שנים שמרו ההימלאיה על ענק שהותיר עקבות אנושיות. ואז ביקשו חוקרי הגנטיקה מהשׂיער, מהעצמות ומשרידי המנזרים לדבר בעד עצמם.

בשנת 1938 שלפה אוצרת מוזיאון דג כחול־פלדה מתוך שלל של ספינת דיג דרום־אפריקאית. הוא השתייך לשושלת שהעולם קבר יחד עם הדינוזאורים - והתברר שהוא אינו לבדו.

במשך עשרים דקות, לאור צלול של אחר צהריים באוגוסט 1848, צפו שבעה קצינים של פריגטה בריטית בנחש באורך שישים רגל מחזיק מסלול יציב על פני ספינתם. הקפטן שלהם דיווח על כך בכתב לאדמירליות, ולא חזר בו אף לא פעם אחת.

מלחים נשבעו שמפלצת מחושים מסוגלת למשוך ספינות אל המצולות. חוקרי טבע צחקו. ואז החלו הגופות להישטף אל החוף, ומצלמות סוף-סוף תפסו אותו חי במעמקים.