לוח אבן בגובה שלושה מטרים, מכוסה כתב לא מזוהה, עמד בשפך נהר סינגפור מאות שנים. ב-1843 פוצץ אותו מהנדס כדי להרחיב את הנמל. שבר אחד שרד, והכתב מעולם לא פוענח.

בבוקר יום ראשון ב-1942 יצא בלימפ של הצי האמריקאי מתוך הערפל ונחת ברחוב בקליפורניה. הקשר פעל, המצנחים היו במקומם, הדלתות היו פתוחות. שני הקצינים שהטיסו אותו נעלמו, ומעולם לא נמצאו.

מכתש במדבר הטורקמני בוער כבר כחמישים שנה, ומיליוני אנשים יודעים בדיוק איך הכול התחיל. הבעיה היא שהסיפור הזה לא מופיע באף מסמך, והגיאולוגים שעבדו שם מספרים אותו אחרת.

בבוקר חורף בהיר של שנת 1909 עקפה אניית נוסעים חדשה לגמרי אניית משא מול חופי דרום אפריקה, החליפה איתה איתותי נימוס והמשיכה קדימה. מאז איש לא ראה אותה, ואחרי מאה שנות חיפושים לא נמצא ממנה אפילו לוח עץ אחד.

ציוויליזציה של מיליון בני אדם הותירה ערים מתוכננות, תעלות ניקוז מכוסות, משקולות תקניות וכארבעת אלפים כתובות זעירות. אחרי מאה שנות מחקר איש אינו יכול לקרוא אחת מהן, ויש חוקרים שטוענים שזה מעולם לא היה כתב.

שישים שנה הסבירו את השלדים שבשלולית הקפואה בהימלאיה בעזרת סופה אחת ועלייה לרגל אחת שנכחדה. ואז מעבדת גנטיקה קראה את ה-DNA שלהם ומצאה שלוש קבוצות שונות, במרחק אלף שנה זו מזו.

בערב ראשון של 1987 השתלטה מסכת גומי מחייכת על שני ערוצי טלוויזיה בשיקגו ודיברה ג'יבריש אל עיר שלמה. לחוקרים הפדרליים היה כל יתרון, והם לא התקרבו. כמעט ארבעים שנה אחר כך, אף אדם לא זוהה.

ב-16 ביוני 2015 ערכו סוכנים פדרליים ומדינתיים חיפוש במרפאתו בג'ורג'יה. שלושה ימים לאחר מכן נמצא רופא האוטיזם מת בנהר בצפון קרוליינה, והשריף קבע התאבדות. משפחתו מעולם לא קיבלה את הקביעה, ומהמקרה צמח סיפור קונספירציה גדול הרבה יותר, כזה שבודקי עובדות פירקו לגורמים.

באוגוסט 1991 התחברה NOAA לרשת ההאזנה התת-ימית של הצי האמריקני ומצאה אות שאיש לא ידע לזהות. מאז הוא חוזר בלי הפסקה, עם שיאים בכל אביב וסתיו, מנקודה ריקה בדרום האוקיינוס השקט. הוא הולך ונחלש, ואף ספינה מעולם לא הפליגה לבדוק.

ד'יאא אל-עוודי אמר למיליוני עוקבים שאוכל יכול להחליף תרופות. מצרים שללה את רישיונו וסגרה את מרפאותיו. באפריל 2026 הוא נמצא מת בחדר מלון בדובאי, והתשובה הרשמית שהגיעה אחר כך כמעט לא שכנעה איש ממי שהאמינו בו.

יותר ממאה שנה, חקלאים, מודדים קולוניאליים וביולוגי שדה מאומנים מתארים את אותו קוף קטן וזקוף ביערות סומטרה. יש יציקות עקבות, דגימות שיער ופרויקט מלכודות מצלמה בן חמש עשרה שנה. ועדיין אין ולו תצלום אחד, ואין ולו עצם אחת.

בין 1764 ל-1767 משהו צד בני אדם ברמות של דרום-מרכז צרפת. כמאה איש נהרגו, רובם נשים וילדים. המלך שלח את ציידיו שלו, שתי חיות נורו והוצגו כאשמות, ואיש מעולם לא הוכיח מה זה היה.

יותר ממאה שנה יוצאות משלחות אל היערות המוצפים של אגן הקונגו בעקבות חיה גדולה ולא מוכרת. הן חזרו עם הקלטות, סרט מטושטש ומאות ראיונות. הן מעולם לא חזרו עם החיה, וייתכן שסיפור הדינוזאור שנצמד אליה בכלל לא התחיל באפריקה.

רוזן הונגרי תרם את ספרייתו ב-1838. בתוכה ישב ספר קטן ועבה, כתוב בכתב שאינו תואם שום אלפבית בעולם. כמעט מאתיים שנה ותריסר פענוחים מתחרים אחר כך, לא נקרא ממנו משפט אחד באופן שחוקרים אחרים מקבלים.

חדרנית מצאה את גדול ממציאי החשמל מת וחסר כול בחדר מלון קטן במנהטן. תוך יומיים סוכנים פדרליים העמיסו את כל ניירותיו על משאיות. מה נלקח, מה הוחזר, ומה מעולם לא הגיע לבלגרד - על כך מתווכחים עד היום.

בשנות השלושים החלו דחפורים שפינו יער לטובת מטעי בננות בדרום קוסטה ריקה להוציא מן האדמה כדורי אבן ענקיים, חלקם גבוהים מאדם וכבדים כמו משאית עמוסה. פועלים פוצצו רבים מהם בדינמיט בתקווה למצוא זהב בפנים. כמעט מאה שנה אחר כך, איש אינו יודע בוודאות כיצד סותתו בדיוק כזה ולשם מה נועדו.

בשעה אחת עשרה בבוקר יום ראשון ב-1978 התפוצץ משהו מעל אי כרייה קטן בניופאונדלנד. קופסאות נתיכים ירו להבה כחולה לרוחב חדרים, מקלטי טלוויזיה התפוצצו, סככה עפה מיסודותיה עם התרנגולות שבתוכה, ושני חורים מסודרים נחצבו בשדה. לוויינים אמריקאיים שנבנו כדי לתפוס ניסויים גרעיניים קלטו את ההבזק, ולוס אלמוס שלחה מדענים. כמעט חמישים שנה אחר כך התיק עדיין פתוח.

יותר ממאה גופים חלולים מברונזה, בעלי שתים עשרה פאות וחורים בקטרים שונים, נחפרו ברחבי הפרובינציות הצפוניות של האימפריה הרומית. אף טקסט רומי, אף כתובת ואף תמונה אינם מזכירים אותם. בקיץ 2023 שדה בלינקולנשייר הוציא מן האדמה את הפריט השלם ביותר שנמצא אי פעם, והתעלומה רק העמיקה.

על גשר ויקטוריאני ליד דמברטון עוברים כלבים כבר שבעים שנה את אותם כמה מטרים של מעקה, כמעט תמיד בימים בהירים, כמעט תמיד גזעים ארוכי חוטם. ב-2005 שני מומחים בחנו את הגשר דרך עיניו של כלב וחזרו עם תשובה שמערבת ריח שאף אדם אינו יכול לקלוט. בתשובה הזאת עדיין יש חורים.

יותר ממאה שנה מתארים נוסעים החוצים את מערב קווינסלנד אור שעולה מן החושך, מרחף מעל האופק ועוקב אחריהם קילומטרים. ב-1992 מדען ראייה ייצר אור כזה לפי הזמנה, בעזרת מכונית ועשרה קילומטרים של דרך ריקה. בבוליה לא כולם הודו לו.

במשך דורות האמינו תושבי הכפר שי-יאן בייצון שהבריכות שלהם חסרות תחתית. ב-1992 ארבעה מהם שכרו משאבות כדי לבדוק, ושאבו את המים מעל גג של אולם מסותת ביד בגודל של כנסייה. עד היום נפתחו עשרים וארבעה אולמות כאלה, ואין ולו שורה אחת בהיסטוריה הסינית שמזכירה את קיומם.

על הרמות של צפון לאוס ניצבים אלפי כדי אבן מגולפים, חלקם במשקל ארבעה עשר טונות. ארכיאולוגית צרפתייה קראה להם קברים בשנות השלושים. אחר כך נפלו הפצצות, ולקח שמונים שנה לחזור לשאלה.

ביולי 1970 נחת טיל ניסוי אמריקני שנשא קובלט רדיואקטיבי ארבע מאות מיילים בתוך מקסיקו, וצבא ארצות הברית סלל כביש, הקים ראש מסילה ומחנה כדי להחזיר אותו הביתה. מה שנשאר מאחור במדבר צ'יוואווה היה סיפור על מכשירי רדיו שמסרבים לעבוד. הנה התיעוד המלא, ובדיוק היכן הוא נגמר.

תשעים ושניים איים מלאכותיים בלגונה של פונפיי, מוקפים בקורות בזלת ששוקלות עד חמישים טונות. התיארוך מצביע על 1180 לספירה. איך האבן חצתה את האי והועלתה על השונית, זו עדיין שאלה פתוחה.

אחר צהריים אחד בינואר 1981 שמע חקלאי בדרום צרפת שריקה בגינתו וראה משהו נוחת על המדרגה שמתחתיו. תוך יממה כרעו שוטרים ואספו דגימות אדמה. תוך שנתיים פרסמה סוכנות החלל הצרפתית את הדוח המפורט ביותר שהוציאה אי פעם על עקבות פיזיים. ארבעים וחמש שנים אחר כך, איש עדיין לא מסכים מה יצר את הסימן.

יער בן 250 הקטרים בשולי קלוז'-נאפוקה מכונה דרך קבע היער הרדוף בעולם. מאחורי הכותרת עומדים ארבעה תשלילים מאוגוסט 1968, קרחת יער עגולה שבה עצים מסרבים לצמוח, ועשרות שנים של מדידות שמעולם לא פורסמו. הנה מה שאפשר באמת לתעד, ומה שלא.

בסוף 1977 החלו תושבי אי קטן בשפך האמזונס להגיע למרפאה עם כוויות, סימני דקירה וסיפורים על אלומות אור שחודרות בלילה דרך גגות הבתים. חיל האוויר הברזילאי שלח קצין לברר מה קורה. עשרים שנה אחר כך הוא שבר את השתיקה, וזמן קצר לאחר מכן נמצא מת.

בבוקר ספטמברי אחד ב-1994 חזרו תלמידי בית ספר פרטי קטן ליד הראראה מההפסקה עם אותו סיפור בלתי אפשרי. שלושים שנה, פסיכיאטר מהרווארד ומדף שלם של ציורי צבעים אחר כך, איש עדיין לא הסביר מה הם ראו.

בבוקר סתווי של 1966 עצרו תלמידות שרצו הקפות על מגרש בית ספר במלבורן והצביעו. תוך דקות צפו מאות תלמידים ומורים בגוף כסוף שוקע מאחורי עצי האורן. עד ארוחת הצהריים כבר נאמר להם לא לומר מילה, ומעולם לא הוצג תיק רשמי אחד.

בערב בהיר של מרץ 1997 ראו אלפי אנשים מבנה ענק בצורת V של אורות חולף בדממה על פני 480 קילומטרים של שמי אריזונה. שעתיים אחר כך נתלתה מעל פיניקס שורת אורות שנייה והגיעה למהדורות החדשות. כמעט שלושה עשורים אחר כך, מושל המדינה עצמו נמנה עם אלה שאומרים שאין להם הסבר למה שראו.

הרודוטוס כתב שצבא פרסי צעד אל המדבר המערבי של מצרים כדי לשרוף אורקל, ונקבר חי בסופת חול בזמן ארוחת הצהריים. עשרים וחמש מאות שנים אחר כך, לא נמצא ולו חייל מאומת אחד מאותו צבא. שתי טענות מתחרות מכריזות שפתרו את התעלומה, ורוב האגיפטולוגים אינם מקבלים אף אחת מהן.

ב-1912 התרחק ילד בן ארבע מהמבוגרים בביצה בלואיזיאנה ונעלם. שמונה חודשים אחר כך נמצא ילד בדרכים עם איש מלאכה נודד, ושתי אמהות תבעו אותו לעצמן. בית המשפט בחר באחת מהן. תשעים ושתיים שנים אחר כך הוכיחה בדיקת DNA שהוא בחר לא נכון.

היא כתבה שירי זמר-יוצר אישיים בניו יורק שנים לפני שהיה לזה שם, וכמעט אף אחד לא שמע. באוגוסט 1974 כתבה כמה מכתבי פרידה רגועים, העמיסה את הפולקסווגן שלה ונסעה מאן ארבור. לא קוני קונברס ולא המכונית שלה נמצאו מעולם.

בבוקר שבו היה אמור לטוס לאמריקה עשה כותב המילים של מניק סטריט פריצ'רס צ'ק-אאוט ממלון בלונדון ונסע מערבה, כשהדרכון נשאר מאחור. שבועיים אחר כך נמצאה מכוניתו בתחנת שירות ליד גשר הסוורן, מצבר ריק, תצלומי משפחה על המושב. על כל השאר בריטניה מתווכחת כבר שלושים ואחת שנים.

מכונית מרוסקת בכביש חשוך בניו המפשייר. נהג אוטובוס שהציע עזרה ונדחה. תשע עשרה דקות אחר כך הגיעה המשטרה והנהגת נעלמה. עשרים ושתיים שנים אחר כך, הטלפון וכרטיסי הבנק שלה לא נרשמו בשום מקום בעולם.

היא הייתה בת תשע, ובשתיים וחצי לפנות בוקר התלבשה, ארזה תיק ויצאה אל הגשם. נהגים ראו אותה בכביש; כשאחד מהם הסתובב לחזור אליה, היא ברחה אל בין העצים. שנה וחצי אחר כך נחפר התיק שלה עשרים ושישה מייל משם, עטוף בפלסטיק וקבור באדמה.

באפריל 1848 יצאו שבעה אנשים, שבעה סוסים, עשרים פרדות וחמישים שוורים מתחנת הבקר האחרונה במורדות דארלינג ופנו מערבה. איש מהם לא נראה שוב. אחרי יותר ממאה שנות חיפושים, החפץ היחיד שנקשר אליהם בשם הוא לוחית פליז קטנה שחרוט עליה: לודוויג לייכהרדט 1848.

בבוקר יולי חם של 2014 נכנס תייר גרמני בן 28 לחדר הרופא בשדה התעופה של ורנה, החוויר, השאיר את התיק על הרצפה וברח. מצלמות האבטחה ליוו אותו מעבר לגדר, דרך שדה, אל קו העצים. הארנק, הטלפון והדרכון שלו עדיין מוצגים בתיק, והוא לא נראה מאז.

בצהרי יום ראשון קיצי שחה מנהיג של מדינה שלמה מחוף שאהב ולא חזר. אוסטרליה הפעילה את אחד החיפושים הגדולים בתולדותיה ולא מצאה דבר. שלושים ושמונה שנים אחר כך אמר סוף סוף חוקר מקרי מוות מה קרה, והשמועות המשיכו בשלהן.

אמן הולנדי יצא לבדו מקייפ קוד בסירה באורך שלושה מטרים ושמונים, בדרך לאנגליה, כפרק האמצעי ביצירה בשם "בחיפוש אחר הנס". הקשר האלחוטי נפסק אחרי שלושה שבועות. תשעה חודשים אחר כך מצאה ספינת דיג ספרדית את סירתו הריקה נסחפת מול אירלנד, ואז נעלמה גם הסירה.

אנריקו פרמי שיבץ אותו בקטגוריה של גלילאו וניוטון. במרץ 1938 משך אטורה מיורנה את כספו, לקח את דרכונו, כתב שני מכתבי פרידה, ביטל אותם למחרת במברק, עלה על המעבורת הלילית מפלרמו לנאפולי ונעלם. הפרקליטות האיטלקית סגרה את התיק רק ב-2015.

בן מושל, עשרים ושלוש, שני מיכלים ריקים קשורים לגופו ועשרה מיילים של ים עד קו המנגרובים. אביו שכר מטוס פרטי ושלח אוניות, מטוסים ואלפי מחפשים. הם לא מצאו כלום, ושישים שנה אחר כך הוויכוח על מה שקרה שם עדיין לא נגמר.

בערב קיץ אחד ב-1983 יצאה תלמידת חליל בת חמש עשרה משיעור מוזיקה ליד פיאצה נבונה ונעלמה. היא הייתה אזרחית ותיקן. ארבעה עשורים אחר כך, אחרי שיחות טלפון אנונימיות, שני קברים ריקים ושלוש חקירות נפרדות, המשפחה שלה עדיין שואלת את אותה שאלה.

ביום אוסטרליה 1966 עלו שלושה ילדים לאוטובוס אל הים ולא נראו שוב לעולם. זר שיחק איתם בחול במשך שעות. מוכרת במאפייה ראתה את הבכורה משלמת על ארוחה בשטר שאמה מעולם לא נתנה לה. שישה עשורים ושלוש חפירות אחר כך, לאוסטרליה עדיין אין תשובה.

במשך שנים הוא בער בשמי הצפון לעין כול, נהר דק של סגול שאף ספר לימוד לא ידע להסביר. ואז קומץ רודפי זוהר נתנו לו שם, והמדע המקצועי נאלץ להודות שפספס משהו עצום מעל ראשו.

במשך ארבע מאות שנה תיארו מלחים אוקיינוסים שלמים ההופכים לאש לבנה קרה, זוהרים עד האופק תחת שמיים חשוכים. הלוויינים סוף-סוף תפסו את התופעה בשעת מעשה, אך מה הופך כתם ים רגיל למאה אלף קילומטרים רבועים של אור דומם נותר אחת התעלומות האחרונות המסתתרות לעין כול.

בערב חורפי אחד ב-1997 התיישבו ארבעה מיליון ילדים יפנים לצפות בפוקימון. ארבע שניות של הבזקי אור אדום וכחול אחר כך, מאות מהם עוויתו על רצפות הסלון. זה הפך לשידור הטלוויזיה הידוע לשמצה בהיסטוריה, והדבר המוזר ביותר בו הוא כמה מהנפגעים מעולם לא חוו התקף לפני כן, וגם לא אחרי.

בעיירה חקלאית שקטה החלו נערות לפרכס, לגמגם ולעווית בזו אחר זו, בלי חום, בלי נגע, בלי רעל שמישהו הצליח למצוא. הרופאים קראו לזה היסטריה המונית. המשפחות קראו לזה משהו שבאדמה. חמש עשרה שנה אחרי, התשובה הכנה עדיין לא נוחה.

שוב ושוב, מאות לווייתנים בריאים שוחים כאיש אחד אל אותם חופים קטלניים ומסרבים לעזוב, גם אחרי שמצילים גוררים אותם בחזרה לים. עשרות שנות מחקר הציעו סונאר, סערות שמש, מנהיג חולה וחול בוגדני. אף אחת מהן אינה מסבירה במלואה מדוע הלהקות ממשיכות למות יחד.

במשך כמה לילות באפריל 2005, יותר מאלף קרפדות בבריכה שקטה בהמבורג התנפחו עד קריעה והתפוצצו, וזרקו את קרביהן מטר שלם על פני המים. וטרינר מברלין הצביע על אשם שאיש לא דמיין. התיק הרשמי עדיין רשום: אין הסבר מספק.

עם עלות השחר של ה-14 באפריל 1561, תושבי אחת הערים הגדולות בגרמניה נשאו עיניים וראו כדורים, צלבים וגלובוסים אדומים כדם נאבקים זה בזה מעל גגות העיר. דף מודפס אחד שימר את העדות. כמעט חמש מאות שנה אחר כך, אנחנו עדיין מתווכחים על מה בדיוק הם ראו.

הם נמשכים אלפית השנייה, בוהקים בהיר יותר מגלקסיות שלמות, ומגיעים ממרחק מיליארדי שנות אור. במשך שנים אסטרונומים לא היו בטוחים בכלל שהם אמיתיים. היום אנחנו יודעים שהתפרצויות רדיו מהירות קיימות, ואחת השאלות הקשות ביותר באסטרונומיה המודרנית היא מה, לכל הרוחות, יוצר אותן.

הוא הגיע מכוכב אחר, התגלגל בחלל כמו שום דבר שראינו, והאיץ בלי שמץ של שובל. מדענים עדיין מתווכחים מה בדיוק חמק דרך מערכת השמש ב-2017.

הוא נמצא מת נשען אל קיר אבן על חוף באדלייד בשנת 1948, כשכל התוויות נגזרו מבגדיו ופיסת שירה פרסית שעליה כתוב זה נגמר תפורה בכיס נסתר. במשך שבעים וארבע שנים לא היה לו שם, רק צופן שאיש לא הצליח לפצח ומספר טלפון שאיש לא הצליח להסביר. ואז הגיע ה-DNA עם תשובה, ואיכשהו התעלומה רק העמיקה.